הבישול של זיו בן שימול לדור חוגי תפס את הכותרות אמש (שבת) בעיקר כי האירוע מתחבר לעימות בין השניים לאחר המשחק עם בני ריינה בטדי, אך כשלוקחים כל שחקן בנפרד ונכנסים לתהליך שעובר עליו זה אירוע בפני עצמו בעונה הנוכחית של בית"ר ירושלים, עונה שלא מספיקה לייצר סיפורים וכנראה רומזת למשהו גדול עוד יותר.
בן שימול נכנס לבית"ר כמו מטאור, כמחליף הוא יעיל כמעט בכל משחק בו הוא מקבל דקות - הבקיע שער ב-2:6 על מכבי תל אביב, היה מעורב בשער השיוויון בדרבי הירושלמי, שער ניצחון בסמי עופר נגד מכבי חיפה, ואתמול בישול ומסירת מפתח בדרך לשער השני בכמה דקות שהוא על המגרש. עוד גניבה של אלמוג כהן ממכבי חיפה.
וזה לא רק המעורבות בשערים. בן שימול הוא "חוצפן" אמיתי על המגרש - יצחקי הציב אותו העונה בעמדה מספר 6, 8,10 וכנף, הוא "משתגע" בסבלנות על הספסל, רק רוצה לשחק ומרגיש שהוא יכול לשנות, כל מה שהוא מקבל הוא לוקח בשתי ידיים, רק תנו לו להיות על המגרש,
ברגע שהוא שם הוא רוצה את הכדור ועושה איתו דברים שבדרך כלל אנחנו רואים משחקנים מאוד מנוסים, בעיקר תחת לחץ וכשהקבוצה בדקות פחות טובות. ללא ספק מדובר בנכס שבית"ר תיהנה ממנו המון בשנים הקרובות, והוא בהחלט בשורה אחת עם כל רשימת הצעירים המוכשרים בבית"ר כמו ירין לוי ועדי יונה.
דור חוגי? הוא בשום שלב בקריירה לא היה מוכן להיות שחקן ספסל וזה פגע בו, גם בבית"ר הנוכחית קשה לו והעובדה שהוחתם עוד חלוץ (חואסנד גונזלס) כמעט שברה אותו. ועדיין, הוא חווה אתמול רגע במושבה אחרי הניצחון בו הפנים שלו אמרו הכל.
הוא אמר בסיום שזה היה אחד השערים החשובים שלו כי הוא מבין שבשביל רגעים כאלה הוא יצטרך להמשיך ולשלם מחיר על הספסל, אך אם הוא רוצה לסיים את הקריירה עם תואר או תארים ולהשאיר חותם זה משהו שהוא חייב להתמודד איתו.
ואם מסתכלים על זה בצורה רחבה - העימות בין בן שימול לחוגי עשה רק טוב לשניהם. אם אין התנגשות אחרי ריינה, אפילו ברמת האנרגיות, בן שימול לא ממהר למסור וחוגי מגיע פחות שקט. לפעמים, כשמוציאים את מה שיש בבטן ואחרי זה מתחבקים ומחייכים מרוויחים הרבה מאוד דברים חיוביים, מי יודע, אולי אלמוג כהן וברק יצחקי יהפכו את העימותים האלה למשהו יזום.