להפועל חיפה קרה בדרבי בדיוק מה שקרה לפני ימים מעטים לבני סכנין במשחקה מול הפועל באר-שבע. היא ספגה במחצית הראשונה כרטיס אדום (מוצדק) ובנחיתות מיספרית נחלשה מאד והפסידה. אמנם האדומים מחיפה לא התפרקו, אבל הפסד של 2:0 מול מכבי חיפה הוא תמיד מכאיב.
ממש בנושא ההרחקות יש להבין שכאשר המורחק הוא מקבוצה פחות טובה, כמעט בלתי אפשרי עבורה לנצח. בדרבי, מכבי חיפה היא מראש הקבוצה הטובה יותר, ומהרגע שבו נהנתה מיתרון מיספרי, גורלו של המשחק היה נתון ברגליה. זהו לכן אחד מההסברים לניצחון שהשיגה אמש (יום שני) באיצטדיון סמי עופר.
את שני השערים (מרגלי איתן אזולאי וגיא מלמד) הבקיעו הירוקים במחצית הראשונה, לאחר הרחקתו המתחייבת של סאנה גומס, כדורגלן הפועל, אבל במחצית השנייה , למרות יתרונם הברור במגרש, נותרה התוצאה 0:2 בעינה. במהלך ההתמודדות רשמו המכבים 685 מסירות, בהצלחה של 91 אחוזים. האחוזים גבוהים מפני שמרבית המסירות במחצית השנייה היו לרוחבו של כר הדשא. הן התאפשרו, שכן שחקני הפועל התגוננו מאחור ועשו כל מאמץ שלא לספוג את השער השלישי.
למאמן הפועל, גל אראל, היו בסיום טענות קשות על כך שהשופט אוראל גרינפלד חזר בו מההחלטה להוציא כרטיס אדום לבלם המארחים, ליסב עיסאת. ראינו את הדחיפה שביצע הבלם באמצעות ידו, אולם עובדה היא שדחיפות ביד הפכו, משום מה, בשנים האחרונות לנורמה. מכאן אני שב וקורא לשופטי הכדורגל לא להתעלם מתפיסות ומדחיפות ידיים, האסורות בחוקת המשחק, המוכרת מצוין לגרינפלד. לא סתם הוא התלבט ממושכות מול מסך הטלויזיה, אם לבטל את האדום, דבר האומר דרשני.
מי שהבקיע את השער השני בניצחונה של מכבי, היה גיא מלמד, מלך שערי הליגה בעונה שעברה. מאז הגיע אליה בינואר 2025, מיעט מלמד לעלות בהרכב הראשון, ואף כמחליף, מבלי שנדע מה הסיבה לכך. לאחרונה הוא מקבל את ההזדמנות שלו, ומוכיח שמקומו בהרכב ולא על הספסל או ביציע. אתמול, כשהוחלף בדקה ה- 67, היה לי ברור שקבוצתו לא תבקיע את השער השלישי. לוותר על מבקיען טיפוסי, זהו ויתור על האפשרות להגדיל את התוצאה! מקומו של מלמד בהרכב, לכל 90 הדקות, בוודאי כשכבר הוכיח את יכולתו לכבוש בדרבי הזה. דבר אחד לעולם לא נדע: מה היה מספר נקודותיה של מכבי חיפה אם מלמד היה משחק בכל משחקיה.