גבריאל דוס סנטוס מגלייאיס גדל במשפחה חזקה ממעמד הפועלים בסאו פאולו. שני ההורים שלו היו מאוד נוכחים עבור ארבעת בניהם (גבריאל היה הצעיר ביותר) ויצרו בבית אווירה שבברזיל מכנים caseiro (ביטוי למשהו שיכול להיווצר רק בבית). מאז הבלם בן ה-28 לקח איתו את הקשרים המשפחתיים החזקים והערכים האלו לכל מקום בקריירה.
בגיל 14 - אחרי שלא התקבל במבחנים למועדונים הגדולים של סאו פאולו - קיבל צ'אנס להצטרף לאקדמיה של אוואי - 12-13 שעות נסיעה מבית משפחתו. בשבוע הראשון שלו שם גבריאל לא היה יכול להתמודד עם הגעגועים לבית החם וחזר לסאו פאולו. אביו מרסלו אמר לו שאם הוא רוצה להיות מקצוען, הוא יצטרך לדעת לייצר את האווירה המשפחתית לא משנה לאיפה הוא מגיע ושהוא גם יצטרך להיות חרוץ ומקצוען ולהקריב זמן חופשי וזמן משפחה.
אחרי ששכנע את בנו לחזור לאקדמיה שעזב, מרסלו היה צריך לשכנע את מנהל האקדמיה של אוואי, דיוגו, להחזיר את גבריאל לשורות המועדון. "הוא בכה הרבה בשבוע הראשון שלו", סיפר דיוגו ל'גלובו'. "אבא שלו שאל אותי אם אני מוכן לקבל אותו חזרה וכל מה שעניתי זה שאם הוא באמת רוצה לשחק כדורגל הוא יצטרך להתגבר על האתגר הזה. הוא הסכים וחזר. בגיל 16 הוא כבר עלה לבוגרים".
גבריאל הראה באוואי רצינות, נחישות ויכולת למידה מרשימה. "הוא היה כמו ספוג, הפנים כל מה שלימדו אותו", אמר דיוגו. עוד כטינאייג'ר הוא כבר תפס מקום בהרכב וסייע לאוואי לעלות לליגה הראשונה. בגיל 19 עבר לליל הצרפתית ושם לקח על עצמו להפוך ל"חלק מהמשפחה" המאמצת החדשה שלו. הוא למד צרפתית במהירות וניסה לספוג כמה שיותר מהתרבות והשפה כדי לדעת לתקשר טוב יותר עם החברים שלו לקבוצה. אחרי שתי השאלות לטרואה ודינמו זאגרב, גבריאל הפך לאחד מהבלמים הכי טובים בצרפת במדי ליל ואז הגיעה ההצעה מארסנל.
גבריאל הגיע ללונדון ב-2020 למועדון שהתרבות שלו היתה שבורה והסגל מלא בכדורגלנים לא מקצוענים ולא רציניים. הוא, לעומת זאת, השתפר משנה לשנה. הוציא מעצמו את המקסימום ואת העונה הנוכחית הוא התחיל כבלם הכי טוב בעולם. בלם שלא רק אחראי להנהיג את ההגנה הכי טובה באירופה, אלא גם שחקן שהוא האיום הכי גדול בליגה ממצבים נייחים (מאז שהצטרף לארסנל הוא כבש 19 שערי פרמיירליג - לפחות 6 שערים יותר מאשר כל שחקן הגנה אחר בליגה).
זה לא מפתיע שארסנל, אחרי פציעתו בפגרת הנבחרות בנובמבר, איבדה את היתרון שלה בליגה וגמגמה בהגנה. אתמול, נגד אסטון וילה, חזר להרכב וברור שהיה הכובש של השער הראשון בהצגה שהסתיימה בניצחון 1:4 שעשוי להיות קריטי ביותר להמשך הריצה של ארסנל לאליפות. ניצחון ענק שהושג בלי הקשר הכי טוב העונה בפרמיירליג - דקלן רייס.
כשארסנל משחקת עם גבריאל ושותפו ווילאם סאליבה - היא פשוט נראית הרבה יותר מגובשת, נחושה, חזקה ובלתי ניתנת להכנעה. כמו משפחה. וזה לא סתם. גבריאל, מגיל 14, הופך את המועדונים שהוא משחק בהם, ובעיקר את הרביעייה האחורית, למשפחה. "הוא כמו אח עבורי, אנחנו מאוד קרובים", סיפר סאליבה לאתר של ארסנל. "וכמו שאני תמיד אומר לו - הוא כמו צרפתי. יש לו אפילו הבעות פנים של צרפתי".
אגב, אתמול גבריאל יצא לקראת סוף המשחק כדי להגן עליו מפני פציעה. כשהוא לא היה על המגרש ארסנל איבדה את השער הנקי שלה. מה שרק מבליט את החשיבות של בלם ואישיות כמו של גבריאל לקבוצה הישגית. "זה היה קשה עבורי לא לשחק הרבה זמן", אמר גבריאל בסוף המשחק עם תואר 'שחקן המשחק' בידיו. "אני תמיד רוצה לעזור לקבוצה אבל עכשיו אני מאוד שמח שחזרתי וזה היה יום נהדר עבור כולם, איך שעבדנו ביחד, ככה אנחנו צריכים להמשיך הלאה".
וארסנל - בלי חלוץ אימתני שכובש מדי משחק ועם כוכב (בוקאיו סאקה) שמתמודד מדי משחק עם דאבל-אפים שמקשים עליו ליצור - חייבת את גבריאל הבלם והאדם על המגרש כדי להמשיך הלאה.