(דמיינו ווייס-אובר סמכותי כזה של טריילרים)
בעולם… שבו ליגת הכדורסל האמריקאית עומדת בפני השתלטות עוינת של שחקנים שנולדו מחוץ לארצות הברית של אמריקה… ליאנקיז הנואשים יש רק תקווה אחת לגיבור-על מקומי שיציל אותם (ואת חשבון הבנק של האנשים הכי עשירים בעולם)... האם אנתוני אדוארדס ינצח את כוחות האופל שהיגרו אל ארצו, ויהיה… הפנים של הליגה?..
אנתוני אדוארדס נראה כמו דמות מהיקום של מארבל והוא גם משחק ככה. חוקי הפיזיקה מרגישים מיותרים לידו. בזמן ששחקנים אחרים רצים וקופצים, אדוארדס פשוט מעין מופיע בכל נקודה על המגרש שהוא בוחר לו. מהרגע הראשון שלו בליגה הוא מפרפר מגנים אובדי עצות, ובקושי מזיע. למעשה, לפני שהוא פגש את סטיב קר, אנת בכלל לא ידע שזה משהו שמצופה ממנו לעשות. להזיע.
בזמן המשותף שלהם בנבחרת ארה"ב אדוארדס חשף שקר קצת התבאס עליו באימון הפרי-דראפט שקיים אדוארדס אצל הלוחמים, אי אז ב-2020. "זה כל מה שיש לך?" קר שאל אותו שוב ושוב. הוא התייחס ספציפית למאמץ שאדוארדס הפגין. היעדר המאמץ, אם לדייק. אם היתה להם הבחירה הראשונה, אדורארדס סיפר עם החיוך הכובש שלו, הם לא היו בוחרים בי.
למזלו, הבחירה הראשונה הייתה שייכת לזאבים. אגב, קר והלוחמים הלכו על ג'יימס ווייזמן, אחד הבאסטים המהדהדים של התקופה האחרונה. מתחבא פה איזה מוסר השכל, או לפחות בדיחה על חשבון הווריורס, אבל התפזרנו מספיק. בגדול, מאז שקר השפריץ עליו קצת מים קרים, אנת מוכיח שהוא הדבר האמיתי. את הדברים שאפשר ללמד הוא לומד, בסבלנות ובשקדנות, ואת הדברים שאי אפשר ללמד יש לו בכמויות.
בעונתו השישית בליגה, אדוארדס קולע 29.1 נקודות למשחק, יותר מבכל עונה אחרת בקריירה שלו, והוא עושה זאת באחוזים הכי טובים שלו מהשדה ומהשלוש. הוא חזר לעשות קצת יותר מחצי-מרחק, איזור שמאפשר לו לנצל את הכלים שלו למשחק אולד-סקול עם הגב לסל. הוא בלתי-עציר בבידודים, פשוט כי הוא יותר מהיר וחזק ממי ששומר עליו. והוא מסוגל לתת למשחק לבוא אליו כסקורר, משהו שהוא התקשה איתו בעונות הראשונות שלו.
למינסוטה יש סופרסטאר. נשאר רק לראות האם הוא יכול לטפס בשלב האחרון בסולם. במשחק המטורף מול הנאגטס אדוארדס נתן תשובה מאוד מבלבלת לשאלה הזאת. הוא התפוצץ על הנאגטס עם 44 נקודות, כולל השתלטות מוחלטת על ההתקפה ברבע האחרון ובהארכה. הדו-קרב שלו מול יוקיץ' (שסיים עם שורה סטטיסטית בלתי-נתפסת) היה חוויה מעולם אחר. מצד שני, הוא גם הצליח לקבל שתי עבירות טכניות, והורחק. יש דברים שפשוט לא עושים.
אז למה, בעצם, זה כל כך חשוב שאנת עומד בציפיות של הבחירה הראשונה בדראפט, ואפילו קובע לעצמו רף גבוה יותר?
כאמור, בשנים האחרונות הליגה ראתה סופרסטארים בין-לאומיים תופסים את מקומם בשרשרת המזון. ניקולה יוקיץ' (רק בריאות טפו טפו), שיי גילג'ס אלכסנדר, לוקה דונצ'יץ', יאניס אנטטוקומפו, דני אבדיה (הייתי חייב, זה בחוזה), נותנים מספרים מפלצתיים ומשחקים כדורסל מדהים, ובסן אנטוניו המהפכה הצרפתית כבר בעיצומה. ויקטור וומביניאמה מאותת לכל מי שרואה את עצמו בתור הפנים של הליגה בשנים הקרובות, שכדאי לו לשקול רי-ברנדינג.
מבין ענפי הספורט האמריקאי הרלוונטיים (ותסלח לי ה-MLS), כדורסל הוא ענף הספורט הגלובלי ביותר. מהבחינה הזאת אין בעיה, להפך. העובדה שהמשחק מתפתח מחוץ לגבולות ארצות הברית היא סימן טוב. אבל ברמה המקומית, אדם סילבר יודע שעליו להביא למשקיעים פרצוף אמריקאי שימכור כרטיסים ומרצ', לפני שיהיה מאוחר מדי. רוב הכסף שהליגה עושה, מה לעשות, מקורו עדיין בתוך גבולות ארץ האפשרויות.
אם כן, אדוארדס הוא התקווה האמריקאית היחידה. אם כל הכבוד לסקוטי בארנס (שמשחק בקבוצה מקנדה), טייריס מקסי, קייד קאנינגהאם וג'יילן ג'ונסון, לאף אחד מהם אין רמז מהכישרון של אדוארדס. אבל זה יותר מזה. אנת הוא כנראה הכוכב הכי כריזמטי בליגה כיום.
בזמן ששחקנים אחרים נותנים למשחק שלהם לדבר, אנת כפרה עליו דווקא לא סותם את הפה. והוא עושה את זה עם חיוך שמראה כל אחת מהשיניים המושלמות שלו. הוא קורן בכל מסיבת עיתונאים או אינטראקציה על המגרש, הוא משעשע, כנה, וחמוד.
השילוב של המשחק האגרסיבי שלו עם האישיות השמחה שלו מושלם. קצת מזכיר את שאקיל אוניל מהבחינה הזאת. למעשה, כשחקן (במובן ההוליוודי של המילה), אנת לא רואה את שאק, או אף אחד אחר. הבחור נולד בשביל המסך הגדול, והתפקיד שלו בתור הנבל בסרט של אדם סנדלר, "האסל" היה איקוני. כמה מהמועמדים ל-MVP העונה היו יכולים להתחרות על האוסקר?
ואם כבר הגענו למועמדים ל-MVP, לאנת יש חשבון פתוח עם ה-MVP המכהן, גילג'ס אלכסנדר. היריבות בין השניים כמעט הוכרעה בסדרה האחרונה ביניהם, בגמר המערב שבו הת'אנדר ניקנקו את הוולבס בחמישה משחקים. אנת קיבל פלאשבק למילים הצורמות של קר, אולי, כשצפה בחוסר אונים בשיי מנטרל בקור-רוח את כל מה שההגנה של מינסוטה השליכה עליו. השליטה של שג"א על המתרחש היא משהו שאדוארדס יכול רק לחלום עליו כרגע. למרות שמבחינת כישרון פיזי אין שום דבר שנמצא מחוץ להישג ידו.
אז אדוארדס החליט להדק את המשחק שלו בקיץ. אחרי שסימן וי על רובריקת הכישרון, ואחריה על הרובריקה של מוסר עבודה, עכשיו הגיעה הרובריקה המנטלית, השמורה לגדולים באמת. עד העונה אדוארדס פשוט הופיע למשחק והעליונות הפיזית שלו הספיקה לו, אבל לא עוד. כדי להתחרות ברמות הגבוהות ביותר של הפלייאוף הוא צריך לחשוב ולקרוא את המשחק ברמה הכי גבוהה.
יש לאדוארדס לאן להתקדם בתחום הזה, שעדיין מפריד בינו לבין ארבעת השחקנים שמתחרים על תואר השחקן המצטיין העונה - יוקיץ', יאניס, לוקה וכמובן שיי. אבל הוא בהחלט עושה צעדים בכיוון הנכון, כפי שהיה אפשר לראות בדקות הסיום במשחק האחרון שלו מול שיי והאלופה. ב-40 השניות האחרונות של המשחק אדוארדס הספיק לקלוע שלשה קשה על הראש של קייסון וואלאס כדי לעלות ליתרון נקודה, לחסום ליי-אפ של גילג'וס אלכסנדר, ולחטוף לו את הכדור במהלך המסכם כדי למנוע מהת'אנדר סיכוי להשוות. מדובר בסיקוונס בלתי נתפס, ואפשר לספור על יד אחת את כמות השחקנים שמסוגלים לו.
התקרה של אדוארדס כל כך גבוהה שאין טעם לדבר עליה בכלל. הוא יהיה כמה טוב שהוא רוצה להיות. אוקיי, הוא לא הולך להיות סוואנט כמו יוקיץ', לברון ג'יימס או דונצ'יץ'. אבל הוא לא חייב להיות.
שג"א ואאנטטוקומפו הם רק שתי הדוגמאות האחרונות לשחקנים שהגיעו לפסגת כל הפסגות גם בלי היכולת הזאת לשלוט בתשעת השחקנים האחרים על הפרקט. בוואקום, אדוראדס מסוגל להיות הפנים של הליגה. בטח כשלוקחים בחשבון כמה קל למתג אותו מחוץ למגרש. אבל המשימה לפניו לא פשוטה בכלל.
האם הוא יצליח להתגבר על השחקנים שלפניו בהיררכיה כרגע, או על וומבי שפורץ מהאגף? ימים יגידו. וגם אתם תגידו, אם אתם רוצים, בתגובות. נשמח לשמוע.