ב-2022 גארי נוויל הגיע לפודקאסט "Diary of a CEO" דיבר על וונדי רניסון, מי שניהלה את האדמיניסטרציה של קרן הצדקה של מנצ'סטר יונייטד. "אחד מהתפקידים של וונדי היה להחתים את השחקנים על כדורים" סיפר נוויל, מגן ימני שגדל במחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד. "כל שבוע היתה עומדת בקבלה עם 30 או 40 כדורים והשיגה חתימות של כל השחקנים עליהם. יום אחד ראיתי אותה קצת נסערת, שאלתי מה קרה והיא אמרה לי שהיו שחקנים ש'לא היה להם זמן' לחתום על הכדורים. הלכתי עם זה לאלכס פרגוסון".
מה שקרה אחרי, אתם יכולים לנחש, זה שהמנג'ר האגדי השיג מוונדי את השמות של השחקנים שלא חתמו על הכדורים, הוא הכניס אותם למשרדו ושם אמר להם שהם מראים חוסר כבוד לוונדי ולכל המועדון. "אתם נציגים של מנצ'סטר יונייטד והתנהגות כזו אינה מקובלת" אמר פרגוסון. "כולם במועדון שווים ולכולם יש תפקיד. והתפקיד של כולם זה לדאוג שכל אחד אחר יכול לעשות את התפקיד שלו כמו שצריך".
וונדי לא נתקלה באותה בעיה מאז. לא ברור מה קרה עם וונדי (אין אזכורים יותר שלה באתר של מנצ'סטר יונייטד כפי שהיו לפני עשור) אבל לא מן הנמנע שהיא אחת מ-450 עובדי מועדון שפוטרו על ידי הבעלים, חברת INEOS, מאז 2024.
מהלכי הפיטורים הללו, לפי הדיווחים, חסכו כ-40 מיליון ליש"ט למועדון. זה סכום שהמועדון משלם בשנה כריבית על החובות, שנבעו מרכישתו על ידי משפחת גלייזר בעסקת מינוף. זה סכום קטן בהרבה ממה שהמועדון שילם בפיצויים למאמנים שפוטרו מאז שאלכס פרגוסון עזב ב-2013 (מנ'צסטר יונייטד שילמה כ-75 מיליון ליש"ט למאמנים כפיצויים - לא כולל 4 מיליון ליש"ט למנהל ספורטיבי שפיטרו אחרי פחות מחצי עונה במועדון ואחרי ששילמו כ-5 מיליון ליש"ט כדי לשחרר אותו מחוזהו בניוקאסל). וזה מהלך שפגע במהות ובתרבות של מנצ'סטר יונייטד המועדון. זו פגיעה שבטווח הארוך הרבה יותר משמעותית מחיסכון של 40 מיליון ליש"ט.
הסיפור של מנצ'סטר יונייטד הוא סיפור על תרבות מועדון שמתה. זה סיפור על אווירה ייחודית שהיתה במועדון בתקופת אלכס פרגוסון וכיום איננה. "הנאמנות כבר לא מה שהיתה פעם", הסביר קפטן מנצ'סטר יונייטד ברונו פרננדש לערוץ הפורטוגלי CANAL 11 בראיון עצבני שערך בשבוע שעבר. "הייתי יכול לעזוב בחלון העברות האחרון ולהרוויח הרבה יותר. החלטתי להישאר, גם מסיבות משפחתיות, אבל גם כי אני באמת אוהב את המועדון. גם השיחה עם המאמן גרמה לי להישאר. אבל, מצד המועדון, התחושה שקיבלתי הייתה קצת בסגנון 'אם תעזוב, זה לא נורא מבחינתנו'. הכסף מבחינתם חשוב יותר מהכל. זה פגע בי מאוד. זה מעציב אותי כי אני שחקן שאין שום טענה כלפי. אני תמיד כשיר, אני תמיד משחק, בטוב וברע. אני נותן את כל כולי . ואז אפשר לראות את הדברים שקורים מסביבך... שחקנים שלא מעריכים את המועדון באותה מידה כמוני ולא מגנים על המועדון באותה מידה כמוני... זה מעציב אותך".
ברונו מתאר מועדון שבו אף אחד לא אומר כלום לשחקנים שמסרבים לחתום על כדור למען צדקה. הוא מתאר מועדון בו "הכסף חשוב יותר מהכל" לפי דבריו. מנצ'סטר יונייטד, כפי שקפטן המועדון אמר בעצמו, פשוט הפך למועדון מנותק מערכיו, משורשיו במעמד הפועלים המנצ'סטרי. זה מועדון בו שחקן בית כמו קובי מאינו מבקש - דרך חולצה של אחיו - לעזוב את הקבוצה.
זה מועדון שכמעט כל שחקן שעזב אותו בשנים האחרונות הצליח לפרוח מחוצה לו. מסקוט מקטומיניי שהפך לאחד מהשחקנים הכי חשובים בסריה A בנאפולי, דרך אנתוני שפורח בריאל בטיס ועד מרכוס רשפורד, שחוזר לשיאו במדי ברצלונה. ההצלחות שלהם היא הוכחה שהאדמה במנצ'סטר כבר לא מאפשרת לשחקנים לגדול ולצמוח. למרות שיפוצים נרחבים של מגרש האימונים, התרבות החדשה במועדון פשוט לא מייצרת את אותו גיבוש ומצוינות בסגל השחקנים. אין מנהיגות ברורה, אין תחרות פנימית בריאה, אין זהות מגובשת שכל עובד מועדון מרגיש.
לפי אנג'ל גומז, שגדל במנצ'סטר יונייטד ועזב אותה לצרפת, "שחקנים לא לגמרי מבינים את המשקל של החולצה או את מה שצריך כדי למלא אותה". הציפיות מכבידות על כולם ואם אין להם מנהיג עם עמוד שדרה ערכי חזק, כמאמן, כמנכ"ל, כקפטן, אז הקבוצה לא יכולה לתפקד תחת הלחץ שהן מייצרות. ומעל הכל, האווירה במועדון - כמו בכל מקום עבודה - משפיעה באופן ישיר על התפוקה של העובדים.
לפי מחקר שנערך ב-2022 על ידי אוניברסיטאות במספר מדינות - סין, תאילנד, טאיוואן, סעודיה ובריטניה - "אווירה חיובית" במקום העבודה יכולה לשפר את הפרודוקטיביות של העובדים ב-8% עד 10%. מחקר באוניברסיטת שטוקהולם הראה ש-89% מהעובדים חושבים שאווירה רעה בעבודה פגעה להם ביעילות ובתפוקה. יש עוד לא מעט מחקרים שמראים כי האווירה בעבודה הינה קריטית לעמידה ביעדים של ההנהלה.
במנצ'סטר יונייטד השחקנים כבר לא יכולים להתגבש לקבוצה שטובה מסך חלקיה. הם חלק ממועדון שהוא סתם עוד מקום עבודה שאיכפת לו רק מהכסף. ובמקומות כאלה, כאשר האווירה בהם רעה, התפוקה גרועה.