ריאל מדריד אולי מגלגלת יותר ממיליארד יורו בעונה אבל היא אינה "עסק". מדובר במועדון שבבעלות חברי המועדון שלו מאז הקמתו ב-1902. כל שינוי במודל הבעלות הזה מצריך הסכמה מלאה של חברי המועדון, "סוסיוס", ונראה שבעיקר בגלל עליונות כלכלית של הפרמיירליג, המועדונים בבעלות נסיכויות ערביות והקבוצות הגדולות בבעלות משקיעים אמריקאים - ריאל מדריד תהיה חייבת לשנות את מבנה הבעלות שלה אחרי כמעט 125 שנה.
פלורינטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, מדבר כבר כמה שנים על כך שמודל הבעלות של המועדון הלבן מגביל את הקבוצה בכמה דרכים - במיוחד כשזה נוגע להשקעות בשוק העברות השחקנים. פרס פועל בשנה האחרונה כדי לקיים "משאל עם" בין הסוסיוס כדי לאפשר השקעה מבחוץ על ידי שותפים שיקבלו אחוזים מריאל מדריד וכפועל יוצא גם יקבלו נתח מהרווחים שהמועדון מייצר.
אחד מהרעיונות שהסוסיוס של ריאל כנראה יצביעו עליו הוא לחלק את ריאל מדריד לשני גופים שונים: אחד שיהיה בעל של רוב קטן של המניות ויהיה בבעלות הסוסיוס, ואחד שיהיה חברה פרטית בבעלות של מי שיקנה את המניות של ריאל מדריד.
המודל מאוד דומה למודל של הבונדסלגיה הגרמנית - 1+50, לפיו כל מועדון בבעלות של 50% פלוס מניה של חברי המועדון, מה שמבטיח לאוהדים שליטה על עתיד קבוצתם - והחצי השני בבעלות חברה בע"מ שמנהלת את הצד העסקי של הארגון (ויכולה למכור אחוזים מעצמה למשקיעים).
בריאל מדריד גם דיברו עם משרדי עורכי דין גדולים כדי למצוא דרך בה תהיה אפשרות לסוסיוס למכור את המניה שלהם במועדון ב-50 אלף או 100 אלף יורו. הנושא מאוד מורכב ומערב בתוכו הרבה שיקולי מיסים ושיקולים משפטיים אבל השינוי כנראה יקרה. זה מה שפלורנטינו פרס רוצה, על זה הוא עובד ונראה שאין התנגדויות גדולות מדי למהלך ההיסטורי הזה.
צריך לזכור שריאל מדריד היא אחת מארבע קבוצות ספרדיות שבתחילת שנות התשעים לא הפכו לחברות בע"מ ספורטיביות (sociedades anonimas deportivas). רק ריאל, ברצלונה, אתלטיק בילבאו ואוסאסונה שמרו על אותו מודל בעלות חברתי, שליווה אותם מתחילת דרכם כמועדוני ספורט.
עבור המועדונים האלו המודל הדמוקרטי - עם נשיא שנבחר על ידי הסוסיוס - הוא מקור לגאווה. במדריד כל כך גאים בהמשכיות הזו שלפי החוקים שלהם רק ילדים ונכדים של סוסיוס יכולים להגיש בקשה להפוך לסוסיוס, שהם כ-2,000 איש מתוך 100 אלף חברי המועדון.
פרס - על פני כמעט שלושה עשורים בשתי קדנציות שונות (מ-2000 עד 2006 ומ-2009 עד היום) הוא האינדיבידואל החזק ביותר שהיה בריאל מדריד מאז סנטיאגו ברנבאו. פרס מצליח כמעט בכל היוזמות שלו (גם זו השערורייתית מ-2012 שלפיה כל נשיא חייב לתת ערבות אישית של 15% מתקציב המועדון כדי למנוע השתלטות של אנשי עסקים חלשים על הארגון). לאחרונה פרס גם הצליח להעביר בקרב הסוסיוס הלוואות ענק מחברות השקעות אמריקאיות כדי להשקיע בפיתוח העסקי של הקבוצה ולשפץ את הברנבאו (1.8 מיליארד יורו - מ-Providence ומ-Sixth Street).
השינוי בכל מקרה צפוי להיות דרמטי אבל אמור להבטיח את עתידה של ריאל כמועדון העשיר ביותר, שיכול להתמודד עם כל יוזמה של נסיכות ערבית או משקיעים אסטרטגיים אחרים שנכנסים לעולם הכדורגל. כרגע, אין קבוצת ספורט אחת בעולם שמכניסה יותר כסף מאשר ריאל מדריד (אולי רק דאלאס קאובויס מה-NFL) וזה צפוי להישאר כך עוד שנים ארוכות - זה גורם המשיכה הגבוה ביותר למשקיעים אסטרטגיים.
נכון לדו"ח הכלכלי של 2024/25, ריאל מדריד נהנית מהכנסות שיא לכדורגל של 1.185 מיליארד יורו - עלייה של 112 מיליון יורו מהעונה הקודמת (10%). ההוצאות התפעוליות עלו ל-1.141 מיליארד יורו ותשלומי הריבית על החוב זינקו מ-2 מיליון יורו ל-44 מיליון יורו.
גם תקציב השכר עלה ב-2% ל-514 מיליון יורו אבל הרווח צמח מ-16 מיליון יורו ל-24 מיליון יורו - מה שמלמד על הניהול הכספי המשובח של המועדון. ההכנסות צמחו בעיקר בזכות העובדה שסנטיאגו ברנבאו החדש מייצר יותר הכנסות מאי פעם - 326 מיליון יורו בעונה, ובזכות העובדה שחברות מכל העולם רוצות להיות מזוהות עם המועדון המלכותי של לה ליגה ושילמו 481 מיליון יורו (הכנסות משיווק וחסויות צמחו ב-74 מיליון יורו). ההכנסות מזכויות שידור ירדו.
מאז שנת 2000 ריאל מדריד היא מועדון רווחי ובעשור האחרון סיימה הקבוצה ברווחים מדי שנה והכניסה לקופת המועדון כרבע מיליארד יורו (למרות שהיתה צניחה ברווחים מאז הקורונה). בדו"חות ניתן לראות שריאל סיימה ברווחים גם בגלל הלוואה לטווח הקצר שלקחה בשביל למממן את בניית האצטדיון, שהגדיל את ההכנסות שלה בערך ב-30% בעונה.
אם לא היתה לוקחת את ההלוואה הזו היתה רושמת הפסד בחמש השנים האחרונות של 290 מיליון יורו - עם זאת, זה עדיין הפסד נמוך יותר מאשר ההפסדים של היריבות הגדולות באירופה - פריז סן ז'רמן (889 מיליון יורו), יובנטוס (857 מיליון יורו), אינטר (577 מיליון יורו) וצ'לסי (552 מיליון יורו).
ובכל מקרה, ריאל מדריד נכנסה לחובות כדי להגדיל את ההכנסות והשווי שלה. וזה נראה שהתוכנית עובדת מעולה. אגב, החובות הם הסיבה העיקרית לכך שריאל מדריד יכולה להשקיע פחות בשוק השחקנים ממה שהשקיעה בעבר. ולכן אם תוציא סכום גדול (יותר מ-40-50 מיליון יורו) זה יהיה רק על שחקן צעיר מאוד - כדי שההוצאה עליו תפרס לכמה שיותר שנים. ובאופן כללי, המועדון יעדיף להשתמש בכוח המשיכה הגדול שלו כדי להחתים שחקני בוסמן ברמה הכי גבוהה (כמו קיליאן אמבפה) ולא להיכנס ל"מכרזים" מול מועדונים אחרים.
החובות הפיננסים של ריאל מדריד, מבניית האצטדיון אבל לא רק, עומדים על 1.463 מיליארד יורו, שהם כמו של ברצלונה (1.145 מיליארד יורו) - אבל בניגוד לקטלונים, ריאל מדריד לא מכרה הרבה אחוזים מהכנסותיה העתידיות כדי לשרוד כלכלית. היא תמשיך להיות רווחית והחזר החובות מסודר שנים קדימה.
עם זאת, מאחר שלריאל מדריד אין בעלים שיעבירו לה מאות מיליונים או אפילו מיליארדים של כספי נפט (מנצ'סטר סיטי, פריז סן ז'רמן) ואין לה תאגיד ענקי שהיא חלק ממנו (כמו יובנטוס), פלורנטינו פרס רוצה להבטיח את העצמאות הכלכלית של ריאל מדריד לטווח הארוך עם גיוס משקיעים שרוצים להיות מזוהים כ"בעלים של ריאל מדריד" (אבל לא באמת יקבלו שליטה) ואף לקבל נתח מרווחי המועדון בעתיד. עתיד שבלי קשר למה שקורה על המגרש או עם צ'אבי אלונסו, נראה טוב.