אצטדיון הכדורגל גרין בנוף הגליל, המגרש הביתי של עירוני טבריה ובני ריינה מליגת העל ושל הפועל נצרת עילית מהלאומית, מחליף את שמו באופן רשמי וייקרא מעתה אצטדיון בראל, על שם החברה המבצעת פרויקטים שונים בעיר. גורם בכיר בעירייה מסר כי ההסכם נחתם לשלוש שנים, עם אופציה להארכה.
האצטדיון עבר שדרוג משמעותי בשנת 2003 בזכות תרומתו של ארווין גרין ז"ל, איש עסקים קנדי שתרם מיליוני שקלים ואפשר את התאמת המגרש לדרישות ליגת העל. באותה עונה אירחה הפועל נצרת עילית את משחקיה בעילוט, ובסיומה העפילה לראשונה בתולדותיה לליגת העל - שם נשארה שנתיים.
"משפחת גרין תרמה בשעתו כספים רבים לעיר, לאו דווקא לכדורגל - כחלק מתמיכתה בדו-קיום, וגם העיר נצרת זכתה לסיוע," מסביר גורם בנוף הגליל. "אבל רק בנצרת עילית ידעו לרתום אותם לספורט".
בעשור האחרון נותק הקשר עם בני משפחת גרין לאחר מותו של ארווין. עם עליית הקבוצה לליגת העל לפני שלוש שנים ניסו בעירייה ובמועדון ליצור קשר עם יורשיו ולבדוק אפשרות לשיתוף פעולה - אך ללא הצלחה. "היה מורכב להתנהל מול היורשים לאחר פטירתו. הם פחות מעורבים ויותר רחוקים מהנושא של תרומה לספורט בישראל. הם לא מחוברים כמו האב", אמר גורם בעירייה.
החלטת שינוי השם עוררה ביקורת ברשת. בקבוצת פייסבוק בראשות מקסים פלסטון, "מצילים את נוף הגליל", נטען: "בלי הודעה, בלי דיון, בלי כבוד למי שבנה את המקום - ביום אחד האצטדיון 'גרין' הופך לאצטדיון 'בראל'. משפחת גרין, שתרמה מהכסף, מהזמן ומהלב - נמחקת. שום שקיפות. שום הסבר. שום כבוד למורשת. לא מוחקים היסטוריה בשביל עסקה".
בעירייה דוחים את הביקורת: "עלויות תחזוקת האצטדיון גבוהות, פנינו ליורשי גרין אך לא קיבלנו תגובה. ארווין גרין זכה לכבוד רב בחייו - שמו הונצח מעל 20 שנה. יורשיו אינם מגלים עניין במגרש או בקבוצה".
אריאל בבלי, בעלי חברת בראל, גדל בנוף הגליל (לשעבר נצרת עילית), שיחק במחלקת הנוער של המועדון ואף התגורר סמוך לאצטדיון. לדבריו, חלם שנים לתרום לקבוצת נעוריו - והיום הוא הספונסר הראשי שלה.
לפני שנקרא על שמו של גרין, נשא האצטדיון שם אחר. בתחילת שנות ה-60 הוקם המגרש בסיועו של הנדבן האנגלי ג'ורג' מיני ז"ל, ונקרא על שמו. מי שגייס אותו היו אנשי מועצת הפועלים, שהחזיקו בבעלות על המגרש באותה תקופה.
לפני כן שיחקה הפועל קרית נצרת (שמה המקורי של העיר) במגרש "מע"צ" - המגרש הראשון בעיר שהוקמה ב-1958. שחקני התקופה מספרים כי לא היו יציעים ("הקהל הביא כיסאות מהבית"), לא היו חדרי הלבשה ("התלבשנו במועצת הפועלים מעל המגרש וירדנו אליו ברגל כ-300 מטר במורד תלול"). אף על פי התנאים, "הייתה אהבה אדירה לכדורגל".