לא רבים יודעים זאת אבל ג'ון סטוקטון, מי שמוביל את טבלת האסיסטים בכל הזמנים של ה-NBA, היה חקיין מעולה. ממש מיקו ג'מאל. סטוקטון, כיום 63, היה יכול לעשות חיקויים אחד-לאחד של מאמנים, יריבים וחברים לקבוצה. העניין הוא שאף אחד מלבד חבריו לקבוצה לא ידע זאת. סטוקטון היה עושה את החיקויים וגומר אותם מצחוק בחדר ההלבשה ובאימונים - אף פעם לא בפומבי, בטח לא מול עיתונאים.
הרכז של יוטה ג'אז היה ההגדרה של "נחבא אל הכלים" וכשפנו אליו עיתונאים הוא תמיד סיפק את התשובות הכי משעממות בעולם כדי שלא יפנו אליו בפעם הבאה. הוא אף פעם לא רצה להיות חלק מהקרקס התקשורתי שמסביב לקבוצת NBA.
סטוקטון - מטר שמונים וקרמבו - בקושי נראה כמו שחקן NBA והוא אהב את זה ככה. זה איפשר לו לחיות חיים רגילים לחלוטין. הוא אפילו פעם עשה סרטון בזמן אולימפיאדת ברצלונה 1992, בו הוא הולך ברחוב ושואל אנשים אם הם מכירים אותו. פשוט אף אחד לא זיהה את האמריקאי עם התסרוקת המשונה ככדורסלן. ולא סתם כדורסלן, אחד מהכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים וכנראה היחיד שמחזיק בשני שיאי NBA שכנראה אף פעם לא יישברו.
Les Rambles, Barcelona 92.
— El Boig de Can Fanga (@BoigBCN) July 27, 2024
John Stockton, base de l'històric Dream Team, passeja rambles a baix amb la seva família i una càmera domèstica a l'espatlla, ningú el reconeix i comença a fer conya dels mateixos nord-americans que hi passegen i tampoc el reconeixen. pic.twitter.com/TLAXPxqwEg
ולכן אנחנו מדברים עליו עכשיו. כריס פול הודיע על פרישה בשבוע שעבר. הוא יסיים את הקריירה אחרי 21 עונות בהן מסר יותר מ-12,600 אסיסטים (כנראה, כרגע הוא על כ-12,550). בשביל להגיע למספר האסיסטים של ג'ון סטוקטון - 15,806, כריס פול היה צריך למסור 40 אסיסטים למשחק ב-82 משחקים בעונה האחרונה שלו.
שחקן פעיל נוסף (שעשוי לטפס למקום השלישי באסיסטים העונה או בעונה הבאה) הוא לברון ג'יימס. ללברון ג'יימס יש כ-11,610 אסיסטים (מקום רביעי בכל הזמנים). הוא יצטרך 51 אסיסטים למשחק ב-82 משחקים כדי לעקוף את סטוקטון. אבל בוא נחשוב ב"היגיון". אם לברון ג'יימס ישחק עוד ארבע עונות (אפשרי) הוא יצטרך יותר מ-13 אסיסטים במשחק ב-82 משחקים בעונה כדי להגיע ל-15,806 אסיסטים.
כלומר, גם אם לברון (7.4 אסיסטים למשחק בקריירה) ישחק עד גיל 50 ספק אם אי פעם יצליח לעקוף את ג'ון סטוקטון. השחקן הפעיל הנוסף שנמצא בטופ 10 בהיסטוריה באסיסטים ב-NBA הוא ראסל ווסטברוק (כ-10,070 אסיסטים) וגם לו אין סיכוי להתקרב לסטוקטון.
מה עם מוסרי האסיסטים המצטיינים הצעירים? טריי יאנג, שבשלוש העונות האחרונות מסר הכי הרבה אסיסטים בליגה, כבר עם 4,753 אסיסטים בקריירה. הוא יצטרך 13.5 אסיסטים למשחק ב-82 משחקים במשך 10 עונות כדי להגיע לסטוקטון. בעונת השיא שלו הוא מסר 11.6 אסיסטים למשחק ב-76 משחקים.
מה עם לוקה דונצ'יץ'? יש לו כ-3,820 אסיסטים והוא יצטרך 14 אסיסטים למשחק ב-10 עונות של 82 משחקים כדי לגרד את סטוקטון מלמטה. כלומר, בלתי אפשרי. האם ניקולה יוקיץ', שיסיים את העונה, ככל הנראה, עם 6,000 אסיסטים בקריירה, יצטרך עוד 9,806 אסיסטים כדי לשבור את השיא של סטוקטון. זה 12 אסיסטים למשחק בעשר עונות של 82 משחקים. לא יקרה.
אם שחקן חדש-דנדש רוצה לנסות את מזלו בלשבור את שיא האסיסטים של ג'ון סטוקטון, הוא יצטרך לשחק 82 משחקים כל עונה במשך 13 עונות ולמסור 15 אסיסטים למשחק. כלומר, הוא צריך 1,053 משחקים של 15 אסיסטים... בהצלחה עם זה כי רק לשלושה שחקנים בהיסטוריה של ה-NBA יש יותר מ-100 משחקים עם 15+ אסיסטים: סטיב נאש, מג'יק ג'ונסון וג'ון סטוקטון כמובן. לסטוקטון יש 113 יותר משחקים עם 15 אסיסטים מאשר השני ברשימה, מג'יק ג'ונסון (180).
לסטוקטון, יש שיא נוסף בלתי שביר - 3,265 חטיפות. מקום שני בהיסטוריה הוא כריס פול עם 2,727 חטיפות. פחות מ-530 חטיפות מאשר סטוקטון, שגם אחד מהגארדים עם האחוזים הכי טובים מהשדה (52% מהשדה, 38% מהשלוש, 83% מהקו) והכי מעט איבודים (רק 2.8 איבודים למשחק כפוינט גארד) והוא גם היה שחקן מנצח. ב-19 עונותיו בליגה, יוטה ג'אז עלתה 19 פעמים לפלייאוף. פעמיים עלתה לגמר ה-NBA שם הפסידה לשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן.
אבל נשים את זה בצד ונשאל איך שחקן לא גבוה, בלי יכולות אתלטיות בכלל, הצליח לרשום שני שיאים בלתי ניתנים לשבירה? זה אולי קשור ליכולת החיקוי שלו. היא ככל הנראה הגיעה מהבנה עמוקה וקליטה של האדם מולו. סטוקטון ידע בדיוק איך כל חבר לקבוצה אוהב לקבל את הכדור. הוא ידע בדיוק איך השומרים של חבריו לקבוצה לא אוהבים להגן. כשהוא שבר את שיא האסיסטים של מג'יק ג'ונסון, הכוכב של לוס אנג'לס לייקרס התלהב יותר מסטוקטון בעצמו מההישג. "אף אחד לא מוסר את הכדור כמוהו וקורא את הקבוצה שלו כמו ג'ון סטוקטון" אמר עליו מג'יק.
הוא לא רק קרא את המשחק טוב יותר מאשר כל אחד אחר - כמו מנהיג אמיתי, הוא גם תמיד לקח אחריות. "כשהוא היה עושה טעות ומוסר מסירה גרועה הוא היה מודה ישר" אמר עליו מי שאימן אותו רוב שנותיו ביוטה, ג'רי סלואן. "ואם הוא היה מוסר מסירה טובה והשחקן שקיבל את המסירה הגרועה לא תפס את הכדור, ג'ון גם היה לוקח על זה אחריות - כי הוא הבין שזו האחריות שלו להפוך את השחקנים סביבו לטובים יותר".
לזה צריך להוסיף עוד כמה אלמנטים אנושיים שהפכו את סטוקטון לבעל שיאים שנראים לא אנושיים: תחרותיות כבירה וקשיחות של מסמר כפי שהאמריקאים אומרים. "הרצון שלו לנצח הוא בלתי נגמר" סיפר עליו סלאון. "אף אחד לא יודע לערב את החברים לקבוצה שלו במשחק כמו ג'ון" אמר עליו מג'יק. "אבל מה שמבדיל בינו לבין אחרים זו הקשיחות שלו. הוא חוטף וישר קם". סטוקטון, למרות שכמעט בכל משחק היה השחקן הכי נמוך על המגרש, ספג לא מעט מכות וחבטות משחקנים גדולים ממנו בהרבה אבל גם החטיף (וחטף) מלא ופספס רק 22 משחקים בקריירה. הוא שיחק 19 עונות (!).
ועוד משהו: סטוקטון הבין משהו לעומק את המושג שהוא הצטיין בו כל כך - אסיסט. אסיסט זה "לעזור" באנגלית. לעזור זה לא רק למסור נכון, זה גם למסור ואז ללכת לעשות פיק ולהקריב מהגוף שלך כדי שלזורק שמסרת את הכדור אליו יהיה עוד חצי שנייה שהוא חופשי לקלוע.
סטוקטון היה קטן, כאמור, אבל הוא היה אחד מהחוסמים הכי טובים בהתקפה. כמו שהוא עבר "פיקים" בהגנה עם מכות קטנות באשכים של היריבים, ככה הוא גם היה סיוט עבור מי שחסם עבור חבריו לקבוצה בהתקפה. סטוקטון, אולי יותר מאשר כל שחקן אחר בהיסטוריה של המשחק, הבין שבשביל לנצח בכדורסל כשחקן שהוא 1.85 מטר ביום טוב, הוא צריך להיטמע לחלוטין בתוך קבוצה של ענקים. אתה צריך להיות החבר הכי טוב שלהם, האיש הכי אמין ואחראי בקבוצה. האיש שאפשר לתת בו אמון מלא בעיניים עצומות. ככה אתה לא רק "עוזר" לאחרים, אתה ממש הופך לחלק מהם.
ההבנה העמוקה הזו באה לידי ביטוי על המגרש וגם מחוצה לו. הוא היה משעמם בראיונות לעיתונים ולא יצר כותרות כי חברו לקבוצה, מי שהוא מסר לו את רוב האסיסטים בקריירה שלו, קרל מאלון, היה מאוהב בתקשורת ורק רצה לדבר עם עיתונאים. סטוקטון ידע זאת ולכן היה משעמם בכוונה עבור העיתונאים.
"כדי להיות בקבוצה טובה וכדי להיות מנהיג טוב, אתה צריך לרצות שהחבר'ה שלך יצליחו" סיכם סטוקטון בעצמו את הקריירה שלו. "אתה חייב לרצות לנצח יותר מאשר לרצות לנצוץ בעצמך". וזו, כנראה, הסיבה העיקרית לכך שאף אחד לא יצליח להגיע לשיא האסיסטים של סטוקטון. בעידן המדיה החברתית, כמה כוכבים כבר יחשבו כמוהו בעתיד? איך שזה נראה, אף אחד.