בגיל 9, אסטבאו וויליאן כבר היה מפורסם בברזיל. השנה היתה 2018 והוא היה כוכב שהגיע מפראנקה, שבסאו פאולו לאקדמיה של קרוזיירו, הקבוצה בה גדל רונאלדו. אסטבאו היה כל כך טוב בעשור הראשון לחייו שהוא שיחק נגד יריבים גדולים ממנו ב-3 או 4 שנים. הביצועים שלו היו כל כך עוצרי נשימה (וגם ויראליים כמובן), שנייקי החליטה לעשות משהו שלא עשתה בעבר והחתימה ילד בן 10 על חסות.
אסטבאו עמד להיות "ניימאר הבא" ואף כינו אותו "ליאו מסיניו" כי שיחק בסגנון דומה לגאון הארגנטינאי והיה בעל רגל שמאל חזקה. בגיל 14 חזר אסטבאו לאזור סאו פאולו, לפאלמיירס. אבל פריירה, המאמן שקיבל אותו לנוער של המועדון החדש שלו, אמר ל-ESPN ברזיל: "כולם במדינה מכירים אותו מאז שהוא ילד בגלל הסרטונים שלו".
ואולם, פריירה לא תכנן לפנק את הילד הצעיר בשבחים ובהערצה. "היתה לו פציעה בברך כשהוא הגיע" סיפר פריירה ל-ESPN. "אז הוא לא שיחק חמישה חודשים. הוא גם היה מאוד מאוד קטן. ממש פצפון. ובמקרה, באימון הראשון שלו, התחממתי עם הקבוצה עם כדורים ארוכים והורדת הכדור עם נגיחה, והוא לא רצה לנגוח!".
פריירה נזכר שניגש אליו ואולי בפעם הראשונה בחייו של אסטבאו, הוא ראה מאמן שכועס עליו. "אמרתי לו 'תשמע, מסיניו בתחת שלי. אתה הולך לנגוח בכדור. גם הרגל הימנית שלך נוראית, אז תעבוד על זה!'. הוא הרוויח הרבה מאוד כסף אז, בטח למישהו בן 14, אבל אמרתי לו 'לא איכפת לי מה אתה חושב, אם אתה לא תעבוד על רגל ימין שלך, אתה פשוט לא תשחק. הוא הסתכל עליי בשוק. הוא נראה מאוד טרוד".
לאסטבאו היה מזל. אביו, איבו גונקלאבש, היה כדורגלן ששיחק במועדון הכדורגל של פארנקה ואחרי שפרש נהיה מטיף דתי והפך למנהיג של הקהילה האוונגליסטית באזור. הוא לימד את אסטבאו בנו כדורגל, אימן אותו מאז שהיה פעוט וגם סיפר לו על הקשיים שעוד יגיעו. אסטבאו הוכן וחושל על ידי אביו הכדורגלן והמטיף הנוצרי כדי להצליח בכדורגל המקצועני.
"ביום למחרת אסטבאו הגיע אליי" סיפר פריירה. "הוא אמר לי: 'קואץ', אני הולך לעשות בדיוק מה שאתה אומר לי לעשות ואני הולך לשחק בקבוצה הבוגרת'. יש לו אישיות אחרת לילד הזה". אסטבאו התאמן על הבעיטות שלו בימין, על השליטה בכדור שלו בשתי הרגליים ואפילו על נגיחות.
בגיל 16 ו-8 חודשים ערך אסטבאו את הבכורה המקצוענית שלו מול קרוזיירו מכל הקבוצה - השחקן הרביעי הכי צעיר ב-111 שנות היסטוריה של פאלמיירס. תשעה חודשים לאחר מכן כבר רשם את הבכורה בנבחרת ברזיל כשחקן החמישי הכי צעיר בהיסטוריה של הסלסאו.
השער הראשון שלו במדי פאלמייריס בא בקופה ליברטדורס - בנגיחה. הבישול הראשון שלו במדי צ'לסי היה ברגל ימין. השער הראשון שלו במדים של הכחולים - שער ניצחון בדקה ה-95 נגד האלופה היוצאת ליברפול - גם כן הובקע ברגל ימין. ברגל ימין "החלשה" שלו אסטבאו גם כבש את אחד מהשערים היפים ביותר שהובקעו באירופה העונה - נגד ברצלונה בליגת האלופות בשבוע שעבר פריירה עדיין שולח לו הודעה בוואטסאפ אחרי כל משחק.
"כדורגל היה קל מדי עבורו כילד" אמר ל"פור-פור-טו". "הוא מגיל צעיר ניצח את כולם, הכריע משחקים. אז היה צריך לאתגר אותו. העברתי אותו מהימין למרכז המגרש ואז שישחק בשמאל. רק ככה שחקנים משתפרים, כשהם עומדים מול קשיים וחייבים למצוא פתרונות. אם הם מצליחים להתמודד - הם יצליחו בחיים. הקשיים האלה מאוד חשובים בהכנת השחקנים הצעירים לכדורגל מקצועני, לחיים". הקושי הזה בהחלט סייע להפוך את אסטבאו לאחד מהשחקנים המכריעים של צ'לסי העונה. וייתכן מאוד שהוא יתרום את אותם כישורים לנבחרת ברזיל.
לברזילאים יש ביטוי למי שהוא "עבריין עם חיוך" או "ממזר חמוד". מישהו שחי את החיים הטובים עם רמאויות, חיוכים והרבה קסם אישי - למרות שהוא מגיע מסביבה קשה. "מלאנדרו" זה הביטוי. הוא מופיע בסרטים הברזילאים ובספרות הברזילאית. הוא גם מופיע בכדורגל הברזילאי כמובן. המלאנדרו הוא שחקן הכנף הטריקי או הפליימייקר החצוף שמשגע את שחקני היריבה ולכל נבחרת ברזילאית שמכבדת את עצמה היה אחד כזה. אפילו שניים. אם זה גארינצ'ה, רונאלדיניו או ניימאר - זה ממש תקן של הנבחרת בצהוב.
אסטבאו בגיל 18, נראה כבר עכשיו כמי שיכול להיות המלאנדרו של ברזיל במונדיאל 2026 באגף המקביל לזה של ויניסיוס. לפי מאמניו בפאלמייריס, הוא "השחקן המוכשר ביותר" שעבדו איתו, וחלקם גידלו ואימנו שחקנים כגון קאפו, רוברטו קרלוס, ריבאלדו, גבריאל ז'זוס ולאחרונה גם אנדריק. אסטבאו, בגלל שהיה קטן בהרבה מאחרים, פיתח אינטליגנציית על, גמישות כבירה ויכולת נדירה לצאת מסיטואציות קשות.
לצד המנטליות אסטבאו גם מגלה מסוגלות ורצון ללמוד כל הזמן. "ברור שאני יודע שאני צריך להיות חזק יותר ושתהיה לי יותר נוכחות פיזית אבל אני לא מודאג בקשר לזה" אמר לאחרונה בראיון למגזין "פור-פור-טו". "העניין הוא שתמיד יהיה תהליך יסודי כדי להשיג את זה אבל כרגע אני יודע שאני יכול להביא את היכולות שלי למגרש ולהשפיע על המשחק. כוח זה לא תמיד מה שקובע. אני מאמין בפוטנציאל שלי".
לקראת דרבי הצמרת נגד ארסנל (18:30, ספורט1) אסטבאו רק רוצה דבר אחד. די כבר עם ה"מסיניו". "אני לא יודע מי המציא את הכינוי אבל זה תפס מיד" אמר. "אני לא אהבתי את זה והמשפחה שלי לא אהבה את זה. כי לפעמים שם כינוי הופך למשקולת שאתה לא רוצה עלייך. אני רק רוצה לשחק כדורגל, לעשות את מה שאני אוהב וכל תווית מוסיפה לחץ שהוא לא עבורי. אני חושב שהצלחתי להשאיר את זה מאחוריי כשהגעתי לפאלמיירס". כנראה שכן, אבל אם הוא ימשיך בקצב הנוכחי, בקרוב הכינוי "מסיניו" יתפוס גם בלונדון.