בינואר האחרון שון וייס החליט שהוא צריך שינוי. זה התחיל בליגה השניה בקפריסין והקיץ עבר לספרטה סלמט המולדבית. "הייתי בשנה שעברה בעכו", הוא נזכר. "בינואר היה באלגן, התחלפו מאמנים, הוכנבוים ואני לא שידרנו על אותו גל והחלטתי שזה לא מוביל לשומקום, אמרתי לאבא שלי שאני לא רוצה את זה יותר, אני חייב לגוון, להתחיל משהו חדש. אפילו החברים הכי טובים שלי לא הבינו את המהלך שלי, חשבו שאני יצור שמחפש הרפתקאות שיצאתי למולדובה, אני מסביר להם שבלאומית זה הרגיש לי לופ שלא נגמר, בתפקיד שלי מביאים זרים בלאומית והם מקבלים עדיפות, אז אמרתי לעצמי למה לא לעשות את המהלך ההפוך, אני אלך למדינה אחרת ואהיה הזר עם היחס הזה ועשיתי מהלך נכון, אתה לא יודע איך מתייחסים כאן לזר, רוצים שתנהיג, שתוביל, מצפים ממך, יחס וכבוד מדהימים, יש כאן מלא סקאוטים, חשיפה הרבה יותר גדולה מהליגה הלאומית".
איפה אתה מתגורר?
"אני גר בלב העיר, בקישינב. הקבוצה לקחה שם של כפר שהוא שעה נסיעה מכאן, סלמט, אבל כל ההתנהלות של הקבוצה היא כאן בקישינב. זאת פעם ראשונה בחיים שאני גר בעיר בעיר. אני גר מרחק כמה דקות מגיא דהן שמשחק בזימברו קישינב. אני וגיא היינו באותו הבית הספר בעמק חפר, שנינו משם, הוא גדול ממני 3 או 4 שנים, אם היית אומר לי אז שאני וגיא נהיה חברים ונגור בקישינב הייתי חושב שאתה לא נורמלי, חוויות של כדורגל".
איך מזג האויר?
"המזג האויר כאן קשה, אין קהל, מרוב קור הקהל לא מגיע. הרוחות, קור חודר עצמות, משחק אחרון שיחקנו במגרש מוצף לגמרי, מזג האויר כאן זה משהו שלה הכרתי, באימונים רואים רק את העיניים שלי, מכסה את כל הגוף בשכבות. אני קונה את כל הביגוד המקומי, אין כאן מותגים, הכל מקומי, אתה הולך בקניון והכל מקומי, זה מה שיש, כל כך קר כאן שהייתי חייב לקנות הרבה מהבגדים כדי להתמודד עם זה והבנתי שהקור הולך להיות יותר גרוע, אני רק בקיץ הגעתי"
"אבל זה לא הדבר הכי מוזר בקניון. אתה נכנס לקניון המרכזי, ואז נכנס לשירותים ואין אסלה, יש בול פגיעה. שלחתי תמונות למשפחה שלי ואבא שלי אמר לי לקחת את המזוודה ולחזור לארץ. מצד אחד עיר מדהימה ומתפתחת, ומצד שני יש את הדברים המוזרים שאתה לא מבין מה הולך כאן".
"וזה כלום, כל פעם לומדים משהו חדש. נסענו פעם אחת לטיראספול עם האוטובוס למשחק, אמרתי לנהג שאני חייב פיפי דחוף כי יש עוד הרבה זמן לנסיעה. הוא עצר לי בתחנת דלק, אני הולך הצידה לשיחים, פתאום השחקנים מהאוטובוס צועקים לי משהו ברוסית עם הידיים ואני לא מבין מה הם רוצים, יוצאת בחורה מהתחנת דלק ומתחילה לצרוח עליי, מדברת רוסית ואני חושב שכולם מסתלבטים עליי. לא הבנתי מה קורה ועל מה כל הבהלה. התברר שאסור לעשות פיפי בשיחים, השחקנים אמרו לי ללכת לעשות בתוך התחנת דלק כי אחרת המשטרה תגיע, לקח לי זמן להאמין שזה רציני. הקטע הוא שהנהג עצר לי בתחנת דלק כדי שאעשה במקום מסודר ואני הלכתי לשיחים, אתה מבין? אני מעמק חפר, מאחורי הבית שלי יש רפת, גדלתי במושב, אני תמיד אעדיף לעשות על העץ או השיח".
איך האוכל?
"לא יודע מה יש להם, חולים כאן על מרקים. בארוחת קבוצה המנה הראשונה היא תמיד מרק. בארץ אם מכינים לי מרק אני אצחק, אבל כאן התרגלתי לזה, אני מראה לאמא שלי שלקחתי גם טייק אוואי של מרק היא אומרת שהיא תמסגר את זה, שכל החיים כעסתי שהיא הייתה מציעה לי מרק".
"חבר של ויטאלי דמשקנט עזר לי מול המנהל קבוצה ודאג שיגיע לי אוכל כשר לאימון , עוף ומנת פחמימה עם המרק, הם דואגים לי בנושא הזה. הם מסתכלים עליך כאן כאילו אתה אלרגי שאתה רוצה את האוכל נקי כי הכל עם חזיר, אין כאן מנה נורמלית שאין בשר וחלב או כל דבר אחר שמשלב אותם. לא מבינים שאתה מבקש רק את הבשר וירקות, אפילו אחרי משחקים שמביאים פיצות עם פפרוני, אז אני לא אוכל".
ונחזור לצד המקצועי, טוב לך שם?
"אני מאוד מבסוט, חתום לשנתיים, נהנה מקישינב, מהשקט. מקצועית זאת מנטאלית רוסית. אנחנו לקראת סוף העונה עכשיו. בישראל לדוגמא בתחילת העונה עושים הרבה ריצות, אימונים בים, דוחפים אותך פיזית, כאן אנחנו נכנסים לשבוע אחרון לפני פגרה וכל אימון הוא על ריצות ופיזי, הטאקטי פחות מעניין אותם, מאוד סגנון רוסי כאן".
מה הספקת לעבור בקריירה?
"גדלתי בעמק חפר, בנערים ג' עברתי למכבי נתניה, בנוער עברתי לרמת השרון ושם כבר עליתי לבוגרים. התפקיד הטבעי שלי זה 6, בגיל 17 ערכתי הופעת בכורה בבוגרים של רמת השרון ומכאן התגלגלתי בלאומית. בנערים ב' ובנוער הוזמנתי לנבחרת וגם הייתי עם בסגל המורחב של נבחרת הנוער בהדרכת אופיר חיים עד היציאה ליורו"
תחושת פספוס?
"עד היום אני חושב מה היה קורה אם הייתי יוצא איתם ליורו ואם זה היה מביא אותי למקום אחר, אם הייתי עף גבוה מהמקום הזה, ליגת העל, חו"ל. חצי מהשחקנים שהיו שם פרחו והגיעו למקומות גבוהים. זה לא פשוט, הציפיות שלי היו יותר גבוהות אז".
הקריירה בחו"ל התחילה בינואר האחרון בקפריסין
"כן, יצאתי לקפריסין לליגה השניה, התחברתי שם עם המאמן, כל משחק 90 דקות, נהניתי מאוד אבל רציתי להתקדם מהליגה השניה בקפריסין ובכל מקרה הייתי נעול שאני נשאר לשחק בחו"ל, ואז הגיעה ההצעה ממולדובה. רציתי קודם לראות את המדינה, זה לא איזה יעד סקסי, אם לא הכדורגל לא הייתי מגיע לכאן כנראה, למרות שאני מאמין שבשנים הקרובים זה יהיה יעד תיירותי חזק מאוד, בהתחלה שהגעתי לכאן הרגשתי כמו בבודפשט, זה מקום שלא הכרתי קודם".
מה המטרות להמשך?
"ברור שאני רוצה להתקדם ממולדובה, אבל אני רוצה לעלות מדרגה מדרגה, התחלתי ליגה שניה בקפריסין, עכשיו אני במולדובה, לארץ אני פחות מכוון לחזור. בהמשך אני רוצה לכיוון ליגה הונגרית, אוקראינית, אוסטרית, כאלה שיוכלו לחשוף ולקדם אותי".
4-5 שנים מהיום, אם הכל עובד כמו שצריך, איפה אתה רואה את עצמך?
"בליגה טובה באירופה, לפחות דרג 2 באירופה, בלגיה או הולנד. הייתי רוצה לפני הכל קבוצה שמשחקת במפעלים אירופאיים. שהייתי קטן חלמתי על מכבי נתניה, כל המשפחה אוהדת נתניה, דוד שלי היה שם מנוי 30 שנה, אני מגיל 4-5 הייתי הולך למשחקים אבל אם יגידו לי עכשיו נתניה או להמשיך באירופה אני מעדיף את הקריירה באירופה".
מודל חיקוי יש לך?
"דקלן רייס. הוא לא מפסיק לרוץ, הוא חזק, הוא נראה רזה אבל חזק בצורה מדהימה, הוא מחלץ כדורים וישר נותן את הפס הנכון, הוא לא אחד של מספרים חוץ מהצמד נגד ריאל שכולם היו בהלם ממנו. שאני אומר לאנשים שזה השחקן שאני הכי מעריץ בעולם הם צוחקים עליי".
ואם כבר מולדובה אי אפשר לסיים בלי יון ניקולאסקו, שואלים אותך עליו?
"הייתי במשחק של הנבחרת, הלכתי עם גיא דהן. מעריצים כאן את ניקולאסקו בצורה מטורפת, הוא השחקן הכי גדול שלהם, גם זה שמרוויח הכי הרבה כסף. הם כל הזמן שואלים אותי מה קורה לו במכבי תל אביב, אני אומר להם 'תקשיבו, אני לא המאמן של מכבי תל אביב, אם אני הייתי המאמן של מכבי תל אביב הוא היה משחק', חלוץ כמו ניקולאסקו צריך לשחק, הוא חלוץ אדיר. הם אומרים שגם בנבחרת הוא היה עושה פרצופים אם הוא לא פותח בהרכב, שזה האופי שלו ומאמן צריך לדעת להתחבר אליו אבל ברגע שנותנים לו הכל נפתח והוא לא מפסיק להבקיע. ראית איזה גול הוא נתן נגד ישראל בעשרה שחקנים".