תבוסה מוחצת בחוץ נגד מנצ'סטר סיטי ממש לפני היציאה לפגרת הנבחרות, הפסדים וחוסר עקביות משווע במשך תקופה ממושכת ותחושה של אובדן זהות קבוצתית אלו מרכיבים שברוב המקרים היו מובילים לפסימיות בקרב מרבית אוהדי כדורגל רגילים.
אבל אנפילד הוא אינו מקום רגיל והתחושות בקרב אוהדי ליברפול בשעות שלפני תחילת המשחק נגד נוטינגהאם פורסט אתמול (שבת) נעו סביב תקווה ואופטימיות גלויות היטב. בכל זאת, אליסון אגדת המועדון אמור היה לשוב לעמדתו בין הקורות לאחר פציעה מתסכלת, מוחמד סאלח, למרות עונה מאכזבת עד כה, עתיד היה לציין הופעה מספר 300 במדים האדומים בפרמייר ליג ולמרות המומנטום השלילי שסחף את המועדון לאחרונה עם חמישה הפסדים בששת משחקי הליגה האחרונים, זה עדיין אנפילד, מבצר ביתי אמיתי ועמוס אמוציות שתמיד דואג להיות השחקן ה-12 דווקא ברגעים בהם ליברפול זקוקה לו יותר מכל.
העובדה שנוטינגהאם פורסט לא רק שהייתה הקבוצה היחידה שגברה על ליברפול בבית בליגה בשנה שעברה, אלא גם הייתה היחידה שמנעה בשנה הקודמת מליברפול לכבוש נגדה שער, אלו סטטיסטיקות רלוונטיות בהחלט, ועדיין, היו רחוקות מלהוות נורת אזהרה בוהקת ליושבי אנפילד לקראת העימות החזיתי מול היריבה שטרם ניצחה בחוץ העונה.
קצת מעל חצי שעה של כדורגל ואוהדי ליברפול התחילו להפנים שהערב הקריר בצד האדום של מרסיסייד עתיד להיות מריר וקודר ממה שהעריכו עם השער הראשון של פורסט מרגליו של מורילו הברזילאי. שוב מצב נייח, שוב חוסר מודעות הגנתית ופורסט הובילה בנוחות באנפילד. אבל פתאום, דווקא אחרי שקבוצתם נקלעה לפיגור בחצר הביתית וברגע שארנה סלוט נראה אבוד לחלוטין, זה הרגיש כאילו נתק חדש ומפתיע נוצר בין הקהל לבין 11 השחקנים על כר הדשא.
במקום תמיכה, התגלתה עצבנות. במקום אחדות, החלו חילופי האשמות. ועבור נוטינגהאם פורסט ואוהדיה שבילו קרוב לשלוש שעות בפקקים באוטוסטרדת ה-M6 המוכרת צפונה, חוסר הסובלנות המופגן כלפי שחקני האלופה הצטייר כתזמון אידיאלי ביותר. 47 שניות מפתיחת המחצית השנייה בלבד ודווקא ניקו וויליאמס, שחקנה לשעבר של ליברפול, בישל בדיוק את השער השני לקבוצה האורחת, שהלכה והגדילה את היתרון מוחץ לשלישייה דורסנית כשמורגן גיבס ווייט נעץ את השער האחרון.
אוהדי פורסט שאגו לעבר ארנה סלוט "you are being sacked in the morning" לאורך כל המחצית השנייה, מתזכרים את כל מי שרק מעוניין לשמוע שגם זכיה באליפות לא מבטיחה חסינות מפיטורים בפרמייר ליג ומשרבבים את שמו של קלאודיו ראניירי לסיטואציה. אם המנג'ר האיטלקי המנוסה פוטר חודשים ספורים לאחר שהוביל את לסטר סיטי לסיפור הסינדרלה הגדול בתולדות הפרמייר ליג, גם סלוט אינו חסין. 450 מיליון לירות שטרלינג שהשקיעה ליברפול בקיץ האחרון ברכש חדש נראה אבוד לחלוטין כשאלכסנדר איסק שוב נראה כמו הצל של עצמו ובעיקר כזר לחלוטין לשאיפות ולמציאות החדשה עמה ליברפול מתמודדת.
אפשר להצביע על העובדה שלראשונה מזה 60 שנה בליגה ליברפול חטפה שתי תבוסות 3:0 ברציפות, על הנסיגה הקיצונית ביכולת של מנהיגי הקבוצה ועל הפער שרק הולך ומתעצם בינה ובין ראשות טבלת הפרמייר ליג ומשאיר ספק רב ביכולתה להגן על התואר באופן ריאלי. אבל החשש הגדול ביותר של אוהדי המייטי רדס, שחלקם התחיל לנטוש את אנפילד דקות לפני שריקת הסיום, הוא לא רק היכולת המביכה שהקבוצה מציגה כבר תקופה ארוכה.
אלא העובדה שגם האופטימיים שבהם לא רואים נקודת מפנה חיובית בקרוב וחשש שהורטיגו העצום בו הקבוצה שרוייה רק ילך ויתעצם ללא פתרון באופק. בעצם, אולי כן יש פתרון, והוא עונה לשם יורגן קלופ. אגדת המועדון כבר הצהיר בעבר הלא רחוק שמעולם לא יאמן קבוצה אחרת באנגליה אבל לא שלל קאמבק מרגש למועדון אותו החזיר לימי הזוהר.
ואולי דווקא עכשיו, בתקופה המתאגרת ביותר שליברפול חוותה מזה שנים, המועדון וקברניטיו חייבים לקבל החלטה אמיצה, עמוסת רגש ובו זמנית גם מפתיעה, כדי לזעזע את המערכת ולהשיב את כח ההרתעה לאלופה היוצאת, שהופכת למטרה נוחה למדי לפגיעה עבור יריבותיה על בסיס שבועי.