"ביום אחרי שהמאבריקס שיחקו את המשחק האחרון בסדרת גמר המערב 2022 נפגשתי עם ניקו האריסון כדי להגיש את התפטרותי" סיפר ג'רמיאס אנגלמן, שעבד במחלקת הסטטיסטיקה של ESPN ובפרונט אופיס של דאלאס מאבריקס. אנגלמן חשף בסאבסטק שלו את התנהלותו של ניקו האריסון כג'נרל מנג'ר של הקבוצה שפיטרה אותו בשבוע שעבר.
"אנשים ליטפו את האגו של ניקו בכל פנייה" לפי אנגלמן, שדיבר גם על כך ש"אנשים הסכימו עם ניקו לגבי הכל ויצרו לו "תיבת תהודה" (מצב שבו אדם נתקל רק במידע או בדעות שמתאימות לדעותיו ואמונותיו). באיזשהו שלב, ניקו האריסון ממש האמין שהוא אחראי להצלחת המאבריקס ולא הסלובני השמנמן שהוא שלח את אנשיו שיקחו ממנו את הבירה בחגיגות העפלה לגמר 2024.
אנגלמן הוא איש של נתונים. אנליסט וחנון כדורסל. הוא המציא מדדים כגון RAPM ו-RPM (שזה בעצם +/- מנורמל לדקות משחק) והוא לא איש פוליטי. הוא חי מספרים ונתונים וחושב על כדורסל מזווית מדעית מאוד. "הזהרתי את ניקו לגבי חלק ההתפתחויות שראיתי בשנה הראשונה שלו במשרד" כתב. "אמרתי לו שהוא צריך לשים לב על מי הוא יכול לסמוך מבין האנשים שעובדים תחתיו ומי פשוט מתחנף".
אנגלמן הוסיף: "ניקו פשוט הטביע והעלים הרבה קולות שנתנו לו פרספקטיבה, כולל אלו מהמחלקה שאני הייתי חלק ממנה, הייתי אנליסט. במקום להיות קשוב לתובנות מאלו שחלקו עליו, ניקו העניק את כל הכוח לאנשים שהיו בעלי ידע כדורסל מאוד מצומצם כמו עורכי דין, שעבדו בלטפס בסולם שניקו הניח להם. הוא קידם את האנשים הלא נכונים".
לפי אנגלמן ניקו לא רק קידם את האנשים שעשו לו נעים, הוא גם העיף את כל הקולות הביקורתיים מההנהלה המקצועית. "הטרייד על לוקה לא היה קורה אם האגו של ניקו לא היה מנופח בכל אינטראקציה עם אנשי הפרונט-אופיס של המאבריקס".
הטרייד הזה הוא עדיין אירוע בלתי נתפס וייתכן שהוא גם הבגידה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הנהלה באוהדי הקבוצה - מלבד מעברי קבוצות מעיר לעיר. דונצ'יץ' היה אמור להיות בחיים של אוהדי המאבס עוד 10-15 שנה. הוא היה "שלהם" כמו שדירק נוביצקי היה "שלהם". הוא רצה להישאר בטקסס, הוא רצה להתחרות במדי המאבריקס - כל שנה - על האליפות. הקבוצה גם היתה בפוזיציה לעשות את זה איתו - כי הוא מכונת ניצחונות וסטטיסטית הוא אחד מהשחקנים הכי טובים בהיסטוריה של הפלייאוף.
אבל האריסון - שלפני הגעתו לדאלאס מאבריקס, היה מוכר בעולם הכדורסל כמנהל שבגלל סטף קרי עבר מנייקי לאנדר ארמור - לא התחשב בכלל ברצונות של האוהדים או של הכוכב הגדול שהביא את הקבוצה לגמר כמה חודשים לפני הטרייד. ביהירותו הוא לא ראה את גודל הטעות שהוא הולך לעשות.
האריסון, שכפי שדווח, היה כל כך בטוח בחזון שלו - בניית קבוצה סביב אנתוני דיוויס, שחקן פציע שמבוגר מלוקה דונצ'יץ' בשש שנים (!) - ולא קיבל שום ריג'קט מהסביב הקרובה אליו. וזה, כאמור, הוביל לקבלת ההחלטה הכי גרועה בתולדות ה-NBA (כנראה).
האריסון לא דפק רק את העתיד שלו בקבוצה, הוא דפק את העתיד של הקבוצה. המאבריקס צריכים עכשיו לבנות את הקבוצה מחדש סביב הבחירה מספר 1 בדראפט קופר פלאג אבל האריסון עשה טריידים על כל בחירות הדראפט מ-2027 ל-2031 בשביל לבנות את הקבוצה סביב לוקה דונצ'יץ' (!). כך שמחליפו של האריסון יצטרך לראות איך הוא מצליח להיפטר מהחוזים השמנים של דיוויס וקיירי אירווינג איכשהו ולבנות סביב פלאג עם צעצועים שבורים של קבוצות אחרות ובחירות דראפט לא טובות.
זה לא סיפור כדורסל. סיפור נפילתו של האריסון הוא ממש שיעור בניהול ובמנהיגות (בספורט ובכלל). במדעים החברתיים יש קונצנזוס שדִּיסְפוּנְקְצְיָה (שזה כל הפרעה או אנורמאליות בתפקוד של ארגון) אינה בעלת תוצאות חיוביות לבריאות של הארגון. ואולם, יש לא מעט מחקרים שמלמדים כי "חיכוך" בתוך הקבוצה (Inner group friction) יכול, בתנאים מסוימים, להוביל להצלחה של הקבוצה.
במחקרים אקדמאים, כמו במחקר שנערך במחלקה למדעי החברה באוניברסיטת אוסלו מטרופוליטאן בנורבגיה, הגדירו "חיכוך" כ"חוסר הסכמה או וויכוח שעולים מפרספקטיבות שונות ומגוונות. במחקר מציינים החוקרים שהחיכוך יכול להיות "בעל כוח אפקטיבי" בעיקר בתוך קבוצות. החיכוך, לפי המחקר, יכול להוביל לחדשנות ויצירת תובנות אחרות על העבודה או תוצאות העבודה. לפי המחקר, אפקט החיכוך החיובי בולט במיוחד בקבוצות של מקצוענים בעלי רקע תרבותי ומקצועי שונה זה מזה - מה שיכול להוביל ל"וויכוח פרודוקטיבי ומחשבות שונות וחדשות על הבעיה".
גם במחקר הנורבגי וגם במחקר הגדול של גוגל (re:work - Understand team effectiveness) אומרים שה"אימפקט של החיכוך" תלוי בניהול היעיל ובנוכחות של "מכניזם שיוצר הרמוניה". בלי המנהיגות הזו ובלי אמון, כבוד וביטחון פסיכולוגי - חיכוך יכול להעלות באש כל עבודה יעילה שעושים בקבוצה. ואולם, מחקרים מראים שללא חיכוך אפשר להגיע ל"חשיבה קבוצתית מדי" (groupthink) שאינה תורמת לחדשנות ופוגעת בהליך קבלת ההחלטות של הארגון. חיכוך, לפי המחקר של גוגל, יכול לייצר "אזור למידה" בו חברי הקבוצה מרגישים בטוחים מספיק כדי לאתגר את המנהלים ולהציע לאמץ רעיונות חדשים.
לפי מחקר באונירבסיטת קורנל בשנת 2000 (סימונס ופיטרסון) אחראיות המנהלים והמנהיגים היא לשים לב שחיכוך לא יהפוך לריב אישי כי לחיכוך יש פוטנציאל הרסני לגיבוש הקבוצה וביצועי הקבוצה. ואולי הדבר הכי בולט שעולה מכמעט כל מחקר שעוסק ביעילות של ביקורת, וויכוחים וחיכוך, זה עניין "הביטחון הפסיכולוגי" שמרגישים חברי הצוות. במחקר ב-1999 באוניברסיטה האמריקאית אף גילו שקבוצות בהם האנשים הרגישו "ביטחון פסיכולוגי" הן יעילות יותר.
ההגדרה ל"ביטחון פסיכולוגי"? הוא "תחושת ביטחון שהקבוצה לא תביך אותך, תדחה אותך או תעניש אותך על כך שדיברת". זה בעצם תיאור לאקלים בקבוצה שמתבסס על אמון בין חברי הצוות, כבוד הדדי ואנשים שמרגישים בנוח להיות עצמם. האריסון, בגלל שהוא איש יהיר שקידם לקקנים ולא אנשי מקצוע ווכחנים, הרס את דאלאס ושינה את ה-NBA לנצח בגלל סגנון הניהול הכושל שלו.
עכשיו, מה יהיה עם דאלאס? כרגע מחפשים ג'נרל מנג'ר חדש אבל הם כבר עשו את ההחלטה הנכונה שפיטרו את ניקו האריסון. בלי האריסון בהנהלה, הקבוצה יכולה להיבנות מחדש כי היא לא תהיה מסובכת ב"אסקלציה של מחויבות".
זה גם מונח מפסיכולוגיה כלכלית. "עלות שקועה" היא "עלות אבודה" או בשמה הלועזי - Sunk Cost. זו הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. יש פסיכולוגיה רבה בכל מה שקשור להוצאות כאלה. והפסיכולוגיה הזו משפיעה על מה שנקרא "אפקט עלות השקועה".
מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר רק על עניין של בזבוז כסף אלא גם תדמית. מבחינת מי שעשה את ההשקעה צריך להודות שהוא קיבל החלטה לא טובה ויש לא מעט אנשים שיעדיפו לקחת את הארגון (או המדינה) שלהם לגיהנום מאשר להודות בטעות שלהם. ואז מגבירים את ההשקעה הגרועה מתוך אמונה שיותר כסף יפתור את הבעיה. זה מקרה קלאסי של "אסקלציה של מחויבות".
איך חברות יכולות לצאת ממעגל העלות השקועה? לפי המחקרים, המומחים וההיסטוריה, צריך להוציא את מקבל ההחלטה המקורית ולתת לזוג עיניים טרי להסתכל על הבעיות. זה מה שיעשו בדאלאס. זה התהליך הראשון בשיקום. להזיז את מי שאחראי על ההרס. ועכשיו יתחילו לבנות מחדש את המועדון סביב פלאג בלי מנהל שחושב שהוא הסיבה להצלחת הקבוצה. כלומר, יהיה טוב יותר. אולי יקח זמן אבל בסוף יהיה טוב יותר.