המשותף לנבחרות הכדורגל של סורינאם, איי פארו, רואנדה, טוגו, ניקראגואה, לסוטו ובורונדי הוא שכולן מקדימות את נבחרת ליטא בדרוג פיפ"א, שהתפרסם בחודש שעבר. אותה ליטא סיימה אמש (חמישי) בתיקו 0:0 את משחקה מול נבחרת ישראל.
בחרתי בפתיח הלא שיגרתי הזה, משום שבמהלך המשחק בעטו שחקני ישראל רק פעמיים לעבר מסגרת השער הליטאי, וכך כמובן קשה מאד לנצח את מי שמדורגת במקום ה-146 בעולם. אמנם הנבחרת שלנו (מדורגת במקום ה-78) החזיקה בכדור יותר פעמים, וביצעה יותר מסירות, אבל בכדורגל המסירות אינן אלא אמצעי כדי לייצר מצבי הבקעה ובעיטות לשער. מכאן גם האכזבה שהנחילו לנו השחקנים בכחול: למעשה ניתן לקבוע שהשוער הליטאי כמעט שלא נגע בכדור מסוכן משך 90 הדקות. כאשר מרבים במסירות סרק, שהאטו את המשחק, התאפשר להגנה הלא בטוחה של היריבה להתארגן ובמקביל הן מנעו מישראל ביצוע התקפות מעבר, המוכרות לכולנו כנשק קטלני.
היה זה משחק הכנה, ואולם בכדורגל אין משחק לא חשוב, בוודאי לא כאשר מדובר במפגש בין שתי נבחרות לאומיות. הציפיות מנבחרתנו היו בהתאם, אך על המגרש קיבלנו ממנה מעט מאד. מעט מידי.
השוער עומרי גלזר הצליח לשמור על רשת נקייה ואף הוא היה חסר תעסוקה במרבית הזמן, אך כשנדרש להתמודד מול התקפת היריבה, עשה זאת בביטחון ובמקצועיות. לעומת זאת, שוב התברר שמרכז ההגנה היה חדיר, למרות שחלוצי ליטא הם ברמה נמוכה. הקישור וההתקפה הניעו את הכדור ימינה ושמאלה, וחוזר חלילה, והיססו פעם אחר פעם ברגעים שבהם נדרשה בעיטה לעבר המסגרת.
השילוב שבין קניקובסקי, גלוך, תורג'מן ושועה, אמור לסיים מאבק מול נבחרת ליטא לפחות בעשר בעיטות מדויקות. הפעם זה לא קרה. לכן, בסיכומו של דבר התיקו הזה שיקף נאמנה את שיויון הכוחות במשחק אתמול שנערך בקובנה. הוא לא קיפח אף אחת מהשתיים.