אמש (יום שלישי) נפגשו במינכן שתי קבוצות כדורסל הרחוקות מאד מלשכנע, אבל כתמיד, בסוף מישהי חייבת לנצח, והפעם הייתה זו פנרבחצ'ה, שחגגה על גבה של קבוצת מכבי תל-אביב 75:84.
הניצחון לא הושג בקלות, למרות שפנר כבר הובילה בעיצומו של הרבע השלישי ביתרון בן 20 נקודות. באותו זמן קשה היה להאמין שמכבי תצליח לחזור להתמודדות, שכן היא התנהלה כמי שאיבדה את האיזון והתקשתה מאד בניסיונותיה לקלוע בהצלחה. כך בדיוק נראית קבוצה שניצחה רק בשניים ממשחקיה ביורוליג. חסר היה לה המנהיג ,השחקן שיינווט אותה ויקנה לה את השקט הדרוש לביצוע הפעולות הפשוטות ביותר.
אלא שלמרבה הפלא, ואולי בגלל ביטחון מופרז, החלו חריקות גם במשחקה של אלופת היורוליג. מכבי התעוררה, הפכה את המומנטום לטובתה, ובהדרגה מחקה את הפיגור המשמעותי. ברבע האחרון היא השיגה שיוויון ואף עלתה ליתרון בן נקודה - 70:71. במצב זה, מכבי תל-אביב, המוכרת מהעבר, מכבי הווינרית, הייתה מנחיתה מהלומה מסיימת על פנר. אתמול לא היו לה אותן מהלומות מכריעות.
קבוצתו של שאראס לא הבריקה, אך ברגעי הסיום קלעה את הנקודות הגורליות ובכך הנחילה לשחקניו של עודד קטש הפסד שמיני. שמונה הפסדים ביורוליג אינם זקוקים לפרשנות, והם רק שבים ומוכיחים שלא סתם מכבי תל-אביב רחוקה מאד מצמרת הטבלה. פה ושם יש לה את הדקות הטובות, רק חבל שהן מעטות מדי. רומן סורקין קלע אתמול 22 נקודות ועשה את שלו, וג'יילן הורד הוסיף 13. כל האחרים היו מתחת לאיכות שעימה מנצחים משחקים.
משום שהפעם גם קבוצת פנרבחצ'ה לא שיכנעה, ההפסד הזה צורב במיוחד. עתה כל שנותר למאמן עודד קטש הוא לבלוע את הרוק, לשאול עצמו מה עוד ניתן לעשות ובעיקר לעודד את שחקניו לקראת המאבקים שעוד צפויים להם בזירה האירופית. בינתיים הכל הולך קשה למכבי. קשה מידי.