לני ווילקינס היה אחד מהשחקנים הכי טובים של סנט לואיס הוקס מהיום שהצטרף לקבוצה אבל למסעדות ולבתי הקפה בעיר הוא לא היה יכול להיכנס כי היה חצי שחור וחוקי ג'ים קרואו איפשרו לבעלי המקומות להחליט שהם לא משרתים צאצאים של עבדים. אפילו במסעדה של אוהדי הקבוצה, בה היו תלויות תמונות של שחקני ההוקס כולל ווילקינס, הגארד לא התקבל בברכה.
בספרו Unguarded: My Forty Years Surviving in the NBA ווילקינס מספר איך גרם לכולם במסעדה בסנט לואיס - עובדים וסועדים - להרגיש לא בנוח עם הגזענות שלהם. "היתה בסנט לואיס מסעדה בסגנון קפיטריה וצילומים של שחקני ההוקס היו על הקירות שלה - כולל צילום שלי" כתב ווילקינס. "במסעדה שירתו אך ורק לבנים אבל התמונה שלי היתה שם. אז אני חשבתי שאם אני טוב מספיק כדי להיות כתמונה על הקיר, מה שאולי עוזר להם להכניס אנשים למסעדה, אולי זה לא בסדר שאסור לי להיות שם".
ערב אחד החליט לעמוד בתור לכניסה של המסעדה. העובדים במסעדה זיהו אותו - מן הסתם - ובניגוד לכללים שלהם הכניסו את השחקן שחור ואיפשרו לו לסעוד במקום. "כולם הביטו בי" הוא כתב. "אבל לאף אחד לא היה את האומץ להגיד לי משהו".
זו היתה העונה הראשונה של לני ווילקינס בליגה בעיקר עם שלטים בסגנון "כניסה ללבנים בלבד" או "אסור לשחורים". אבל לני ווילקינס - אחד מענקי המשחק ואחד מתוך חמישה בלבד בהיסטוריה שנכנסו להיכל התהילה כשחקן וגם כמאמן - לא נתן לדבר הזה להפריע לו. הוא לא נתן לגזענות ול"זרות" שלו להפריע לו גם כאשר בעונתו השנייה בליגה רכש דירה עם אישתו מרלין ובימים שאחרי ראה שכנים רבים שהתנגדו לשחורים בשכונות שלו מציבים שלטי "למכירה" על בתיהם. הוא לא עזב את השכונה גם אחרי ששכנים הרעילו את הכלבה שלו, קולי בשם דוכסית. "אף אחד לא יפחיד אותי" הסביר ווילקינס. "אז זה היה אירוע שלא גרם לנו לברוח אלא גרם לנו לרצות להישאר. היתה לנו את הזכות לחיות ברחוב הזה בדיוק כמו כל אחד אחר".
הלוחמנות והקשיחות הללו של ווילקינס היתה מפורסמת - גם כשחקן וגם כמאמן. הוא שיחק בליגה בין 1960 ל-1975, נבחר 9 פעמים לככב באולסטאר (ואף זכה ב-MVP של המשחק). הוא כיכב בסנט לואיס וסיאטל סופרסוניקס - נבחר לאחד מ-50 הגדולים של הליגה בשנה ה-50 שלה ואז גם לאחד מ-75 הגדולים בשנה ה-75 שלה. הוא הוביל את "הדרים טים" לשתי מדליות זהב - כעוזר מאמן של צ'אק דיילי ב-1992 וכמאמן ראשי ב-1996 וכמאמן הוא זכה באליפות היחידה בהיסטוריה של סיאטל ב-1979. בעונת 1994/95 רשם את שיא המשחקים ושיא הניצחונות כמאמן (1,332) שיא שהחזיק מעמד עד 2022, כאשר גרג פופוביץ' עקף אותו.
ואולי המורשת החזקה ביותר שלו היתה אירוע האולסטאר בינואר 1964. אז, שעתיים לפני משחק האול-סטאר בבוסטון, הכוכבים הגדולים של הליגה הודיעו לקומישינר וולטר קנדי שהם לא הולכים לשחק במשחק שהיה אמור להיות משודר בטלוויזיה, עד שלא יסודרו תנאי הפנסיה שלהם.
בזמנו, השחקנים היו מתוסכלים משכר נמוך, טיסות ונסיעות ארוכות והסכימו יחדיו ללכת על המהלך המאוד שערורייתי ואמיץ הזה. 15 דקות לכדור הביניים, בגלל לחץ של גורמי שידור, קנדי הסכים לתנאים של השחקנים והם עלו לשחק. זה היה ניצחון אדיר לזכויות השחקנים.
המובילים של הקרב הזה היו ביל ראסל, טומי היינסון מבוסטון סלטיקס ולני ווילקינס. זה היה הקרב הכי חשוב בתולדות הליגה מאחר שבזכותו השחקנים ב-NBA כיום הם המרוויחים הגדולים של עולם הספורט ובעלי זכויות על כ-50% מההכנסות של הליגה, אותם הם חולקים עם בעלי הקבוצות. איגוד השחקנים של ה-NBA, שבעצם נולד באותו ערב אולסטאר בבוסטון וכיום הוא אחד מהאיגודים הכי חזקים בארה"ב.
ווילקינס "טופח" על ידי החיים להיות מנהיג כזה לאורך כל כך הרבה שנים בליגה. בגיל 5 אביו של ווילקינס מת מסיבוכים של אולקוס. אימו, אירית לבנה ממוצא קתולי, גידלה בברוקלין ניו יורק ארבעה בנים צעירים מאוד. "היא תמיד סירבה להרגיש מסכנה והיא ציפתה אותה התנהגות מאיתנו" אמר לני. דודתו לא חיכתה הרבה זמן אחרי מות האב כדי להגיד לו: "אתה עכשיו הגבר של הבית".
ווילקינס לקח את זה ברצינות והתחיל לעבוד מגיל מאוד צעיר - ובעבודתו פגש עוד דמות מעוררת השראה. "כשגדלתי בברוקלין הייתי שליח של המכולת וככה גם פגשתי את ג'קי רובינסון" סיפר ווילקינס ב-2023. "אני זוכר שהוא היה אחד מהשחקנים השחורים היחידים בליגת הבייסבול ושאלתי אותו איך הוא עשה את זה. הוא שם את האצבע שלו על הראש ואמר 'אף אחד לא יכול להיכנס לשם, הם לא יכולים להיכנס לשם' ואני מאוד התרשמתי. איזה שחקן הוא היה, איזה אדם".
ווילקינס, עם תחושת אחריות עצומה למשפחתו ועם טיפים מג'קי רובינסון האגדי, התמקד בכדורסל כדי להבטיח את עתידה הכלכלי של משפחתו. "למדתי את הכדורסל שלי במגרשים של ברוקלין" סיפר. והוא הפך לאגדה במגרשים של סנט לואיס וסיאטל (שם אפילו בנו פסל לכבודו). "לני ווילקינס היה מהטובים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA" אמר אדם סילבר, קומישינר ה-NBA לאחר מותו של ווילקינס אמש בגיל 88. "שחקן היכל התהילה, מאמן היכל התהילה ואחד מהשגרירים המכובדים ביותר שהיו למשחק". ווילקינס אכן היה שגריר מעולה של המשחק. אגדת כדורסל, אגדת אימון ולוחם אגדי למען זכויות אדם ושחקן.