חגיגה בשפילד

במצב של 5:2 לזכותו של מרקו פו, זה קרה. אפילו המתמודדים מהשולחן הסמוך, ג'ון פארוט וקווינטן האן, הפסיקו את המשחק שלהם והגיעו אף הם לצפות, אירוע חסר תקדים בענף כזה אלגנטי ושמרני. כולם החזיקו לו אצבעות, אפילו פו המתחרה. המתח היה עצום, הדממה בקהל היתה מוחלטת. 13 אדומים פלוס 13 שחורים היו כבר מאחוריו. נותרו עוד שני אדומים בלבד. זה לא יאומן, רוני אוסאליבן עומד לעשות את זה. זה כבר קרה בעבר, אבל במעמד של אליפות עולם עם כל המתח מסביב? זהו אירוע נדיר ביותר. מהשלב הזה - אחרי כל כדור מוצלח הגיעו מחיאות כפיים אדירות.

האדום היה בפנים והשחור, שממש לידו, נתקע עמוק בפנים גם כן. נותר עוד אדום אחד בלבד, אחריו עוד שחור, ואח"כ שאר הצבעים לפי הסדר - צהוב, ירוק, חום, כחול, ורוד ושחור. אוסאליבן לא איכזב גם האדום והשחור עשו דרכם פנימה ומכאן והלאה זה היה כבר לחם וחמאה עבור המדורג מספר אחת בעולם. דווקא אחרי הורוד, הלבן רץ לו יותר מדי שמאלה והלב של כולם דפק. אבל אוסאליבן, כמו אוסאליבן, אכן עשה את זה - BRAKE מושלם של 147 נקודות! התשואות מהקהל היו אדירות, לא היו מביישות אף משחק כדורגל. פו לחץ לאוסאליבן את היד באריכות, כך גם השופט והמתחרים מהשולחן הסמוך.

אז למי שאין מושג על מה אני מדבר - זהו כמובן משחק הסנוקר ואליפות העולם המתקיימת ממש בימים אלו בשפילד שבריטניה (שידורים ישירים ביורוספורט כל יום). ה-BRAKE אותו השיג אוסאליבן היה, כאמור, אירוע נדיר ביותר שלא יישכח זמן רב. מדובר על הכנסת כל 15 הכדורים האדומים, כל השחורים שאחריהם ואח"כ את שאר הצבעים על מנת לזכות במירב הנקודות המקסימלי – 147, והכל בתור אחד, בלי שהשחקן היריב יקום ממקומו אפילו פעם אחת. למי שאינו מכיר את חוקי המשחק לא ניכנס עכשיו להסבר, תשאלו את חבריכם, לא תהיה לכם בעיה למצוא כאלו שיסבירו לכם את החוקים.

אגב, דווקא אוסאליבן הפייבוריט, שזכה בפרס מיוחד של 147 אלף פאונד בזכות ההישג, הודח במפתיע על ידי פו מהונג קונג כבר בסיבוב הראשון בתוצאה 7:10, אבל מה זה משנה בכלל. את ה-BRAKE באליפות העולם יזכרו לו לאורך כל הקריירה. מקסימום בשנה הבאה הוא ינסה לזכות שוב.

אל המשחק הסנוקר התוודעתי, כמו לדעתי 99 פסיק 9 אחוז מהישראלים בגילי, דרך הסרט המיתולוגי "חגיגה בסנוקר" ("הוא לא בישל כבוד הרב, הוא לא בישל..."). אח"כ היה זה גם הסרט המיתולוגי עם פול ניומן "צבע הכסף" (חובה למי שלא ראה).

בסביבות כיתה ט'-י', כבר הלכנו החברים לשחק כמעט כל מוצאי שבת. זה היה בילוי קבוע, הנאה אדירה אבל גם עסק לא זול במיוחד. הפעם הראשונה שראיתי משחק סנוקר בטלויזיה, צחקתי עד דמעות מהלבוש האלגנטי והמחויט של המתחרים. מה? ככה משחקים בעולם סנוקר? שיבוא לבית קפה בקומה השלישית של קניון האחים ישראל בתלפיות, שייראו מה זה משחק סנוקר אמיתי ב-40 שקל לשעה.

אבל המאסטרים שבאליפות העולם אלו מאסטרים אמיתיים ולצפות במשחק שלהם, גם עבור מי שלא מת על הספורט הזה, זו חוויה בלתי רגילה. לא תמצאו ענף ספורט מרתק יותר, וזה אני אומר בודאות מוחלטת. יש במשחק הזה הכל: מתח עצום, דרמה, הימורים, מהפכים, תעוזה, מלחמת מוחות אדירה בין המתחרים, גם מלחמה פסיכולית לא קטנה ולעיתים קרובות מאד, גם מאחורי חליפות הטוקסידו והפפיון, אפשר לראות אותם מתעצבנים ומתרגזים כמו ספורטאים בכל ענף אחר.

שלא כמו שאנחנו נוהגים לשחק, כאן משחקים על 15 כדורים אדומים. גם מימדי השולחן גדולים בהרבה ממה שמוכר לנו מהמועדונים השונים. מעבר לזה החוקים הם כמעט אותם חוקים. פיספסת ולא פגעת כלל בכדור? היריב מקבל 4 נק'. הכנסת את הלבן בטעות? התור עובר ותוכל להניח את הלבן היכן שתרצה על קו הצהוב-ירוק-חום. רק הבדל אחד משמעותי יש בין המשחק המוכר לנו למשחקי סבב המאסטר – אסור להכניס את השחור בטעות. הכנסת השחור תביא מיד לנצחון היריב.

המשחק משאיר את הצופה במתח כבר מהמכה הראשונה כששני המתחרים מכינים אחד לשני סנוקרים שיכולים להימשך זמן רב. השבוע, בהתמודדות בין סטפן לי לסטיב דייויס, נמשך המשחק מעל לרבע שעה בסנוקרים הדדיים בלי שהמתמודדים יכניסו אפילו כדור אחד, עד שאחד מהם מצמץ ראשון והכניס כדור אדום.

אבל גם בהמשך, עד שאחד המתמודדים לא ישיג את הנקודות שלא יתנו ליריבו לחזור, הכל יהיה פתוח, בעיקר ברמות כאלו של אליפות העולם. באחד המשחקונים בין מארק וויליאמס (מדורג 2 בעולם) לבין סטיוארט פטמן למשל, הוביל האחרון בהפרש של 34 נקודות כשעל השולחן נותרו 35 נקודות מקסימליות. פטמן החטיא וווליאמס קם משום מקום כדי להשחיל כדור אחר כדור בדרך לנצחון מדהים.

במשחק אחר עמד הפער בין שני המתחרים על 14 נק' כשעל המשטח נותרו רק הורוד והשחור (13 נק'). המתמודד, שהיה בפיגור, לא ויתר וניסה להכין סנוקרים קשים במיוחד ליריבו על מנת שזה יחטיא. אחרי משהו כמו עשרה נסיונות כאלה, הצליח סוף סוף זה שהוביל להשחיל את הורוד ולסגור עניין מול יריבו העקשן.

המשחק הוא אלגנטי מאד. הדממה באולם היא מוחלטת ושופט המשחק, שלבוש בכפפות לבנות, ינקה את הכדורים מהגיר הירוק לאחר כל חמש מכות לערך חלילה שגרגיר לא יגרום להטיית הכדור. לצורך כך הוא משתמש בכלי מיוחד שעוזר לו להחזיר את הכדור למקומו המדוייק לאחר הניקוי. אגב, כמדומני זהו הספורט היחיד (!) שבו המתחרים לא מתווכחים עם השופט, פשוט אין ממש על מה. החוקים ברורים וידועים מראש כך שתפקיד השופט הוא לא ממש לחרוץ החלטה לכאן ולכאן.

כל מתחרה מסתובב עם הגיר שלו בכיס שנועד למריחת קצה המקל בגיר על מנת שלא יחליק מהכדור הלבן במהלך המכה, אבל נראה שדווקא רוב הפעמים מדובר בלא יותר מפריקת המתח לקראת מכה מכרעת. אלא שעם כל האלגנטיות, בהחלט ניתן לראות גם מכות "מלוכלכות" - להכניס את היריב במיוחד לסנוקר בלתי אפשרי או לתת מכה חלשה חלשה, סתם כדי להצמיד את הלבן לאדום אם אין לך אופציה אחרת.

במשך השנה מתקיימות לא מעט תחרויות סנוקר, חלקן תחרויות מאסטר וחלקן תחרויות קטנות יותר (בערך כמו בסבב הטניס) אבל התחרות החשובה ביותר היא כמובן - אליפות העולם, זו שכאמור מתקיימת בימים אלו בשפילד. כמו בטניס וענפים אחרים, גם כאן ישנו את הדירוג העולמי ואת הנקודות שאותם צוברים המתחרים לאורך השנה בשאר התחרויות.

32 מתחרים התחילו רשמית את האליפות. 16 הראשונים, הטובים בעולם על-פי הדירוג, העפילו אוטומטית ו-16 האחרים התמודדו בסיבוב המוקדמות שבו נרשמו רק שתי הפתעות של בלתי המדורגים שהצליחו להיכנס לתחרות (שון מרפי וסטיוארט פטמן).

המנצח בסיבוב הראשון הוא בסדרת הטוב מ-19 (הראשון שמגיע ל-10 נצחונות). מהסיבוב השני, שלב שמינית הגמר ועד הגמר זהו כבר הטוב מ-25 (הראשון שמגיע ל-13 נצחונות). עובדה זו, גם בסיבוב הראשון, מצד אחד הופכת את המשחק לעיתים לארוך יתר על המידה, מעיק ומתיש מאד אבל מצד שני - משאירה את הכל פתוח. כלום לא ייסגר עד שלא תשיג את עשרת הנצחונות. ג'ימי ווייט למשל, אחד השחקנים הותיקים בסבב המדורג 10 בעולם, כבר היה בפיגור של 4:0 מול ג'יימס ווטאנה אבל חזר כמו גדול כדי לנצח 7:10 בסיום.

ההפתעה של הטורניר, כפי שהזכרנו, היתה של אלוף העולם מהשנה שעברה, המדורג מספר אחת, רוני אוסאליבן כבר בסיבוב הראשון. אף אחד לא נתן שום סיכוי למריקו פו אבל במשחק סבלני מאד וזהיר, כמעט בלי לקחת הימורים מיותרים, צבר היפני משחקון אחר משחקון בדרך לנצחון גדול 7:10. בשמינית הגמר ימתין לפו עוד מאסטר שמסוגל השנה ללכת עד הסוף - אלן מק'מנוס שגבר בסיבוב הראשון על נייג'ל בונד 6:10. קשה לראות את פו ממשיך להדיח מדורגים בעשיריה אבל אם גם אותו יצליח היפני לעבור, אזי מבחינתו השמיים הם הגבול.

חביב הקהל הבריטי, ומי שמכונה "המטורף" (the crazy) הוא סטיבן הנדרי. הנדרי היה מדורג זמן רב במקום הראשון וכבר זכה בעבר ב-7 אליפויות עולם (כשהראשון היה כבר בגיל 21) אבל מאז הדרדר בדירוג העולמי את המקום השישי. בסיבוב הראשון זה הלך לו קשה מאד מול גארי וולקינסון אך הנדרי, שעדיין הוכיח שכוחו במותניו, ניצח בקרב מתיש 8:10 והעפיל לשמינית הגמר. הנדרי, מלבד העובדה שהוא גאון אמיתי, הוא טיפוס בלתי מובן ולחלוטין בלתי יציב. אם תרצו - הילד הרע של סבב הסנוקר. הוא לוקח הימורים על מכות אבודות שלא תראו אף מתחרה אחר בסבב שייקח מכות כאלו ולרוב דווקא מצליח לקול תשואות הקהל. אלא שבמקביל, חוסר ריכוז או רעד בידיים או לא ברור מה, יגרום לא להחטיא את הכדור הכי קל להשחלה. הנדרי גם לא פוחד לתת מכות חזקות, מה שנקרא בעגה של החבר'ה - להטביע את הכדור "זה חלק מפריקת המתח", הסביר פעם לאחר זכיה. בשמינית הגמר ממתין לו יריב שמוכר לו היטב - דרו הנרי (מדורג 22), שגבר בקלות יחסית על מרק קינג 4:10.

עוד מתמודדים שכדאי מאד לשים לב אליהם הם מארק וויליאמס שהזכרנו, המדורג 2, אלוף העולם בשנת 2000 וג'ון היגינס, המדורג רביעי (שזכה בתואר בשנת 98), שככל הנראה יהיו כאלו שיתנו גם הפעם את הטון ויגיעו עד השלבים הסופיים. על הנייר יש גם לוויליאמס הגרלה נוחה יחסית עד לשלב חצי הגמר, כך שנפילה לפני כן תיחשב לאכזבה גדולה עבורו.

גם פול האנטר הצעיר שהדיח (במפתיע צריך לומר) את קארטר בסיבוב הראשון וטוני דראגו שהדיח את ג'ו סוויל בסיבוב הראשון מעומדים ראויים לזכיה. אגב סוויל, שמראש לא נתנו לו הרבה סיכוי לעבור את דראגו המנוסה, הוא השחקן החתיך ביותר בסבב, כזה שכל המעריצות רודפות אחריו, סטייל אנדי רודיק של הטניס (אבל גולשות וואלה!ספורט ודאי יחלקו עלי. מה שנקרא - עניין של טעם...). בכל מקרה, המצלה אישית - לא להחמיץ.