פרגוסון אולי קשטן, אבל בקהאם הוא לא שמעון גרשון

ההחלטה (בדיעבד ברור כי הייתה גרועה) של אלכס פרגוסון, לפתוח עם דיוויד בקהאם על הספסל במשחק אתמול, יותר משתיזכר כאחד הגורמים המכריעים בכישלונה של מנצ'סטר יונייטד להעפיל לשלב חצי הגמר במפעל ליגת האלופות, תיחרט בתודעה כקטליזטור העיקרי לצומת הדרכים העסקית, המקצועית והערכית אליה נדחקת מנצ'סטר יונייטד במהירות מסחררת.

מנג'ר הבוחר במשחק העונה של קבוצתו להושיב את שחקנו הטוב, החשוב והמשמעותי ביותר מבחינת זיהוי המועדון לאוהדים מראה לו רק דרך אחת: החוצה. קרוב לוודאי שהתנגשות שני האגואים הענקית הזאת הייתה בלתי נמנעת בכל מקרה, שהרי בקהאם גדל הרבה מעבר לממדיו – לשיטתו של פרגוסון – והפך למותג בינלאומי המזוהה עם מנצ'סטר יונייטד ולהפך יותר מאשר הבוס הכל יכול והאיש האחראי להקמת מפעל ההצלחות באדום של העשור האחרון.

פרגוסון, שראה שחקנים גדולים, "ללא תחליף", עוזבים את מנצ'סטר יונייטד מבלי לפגוע בהישגיה (בריאן רובסון, אריק קנטונה – סמליה הגדולים בשנות השמונים והתשעים) משוכנע בוודאי כי אותו דין מוכרח לחול גם על בקהאם. הזיקה בין הצלחת המועדון – במישור הספורטיבי לפחות – לבין נוכחותו של בקהאם בהרכב הקבוצה, אינה בלתי ניתנת להפרדה, משוכנע פרגוסון ואפשר שגם צודק.

אבל פרגוסון, שהעונה הגיע לנקודת האל-חזור ביחסיו עם כוכבו הגדול והמותג הבלונדיני, טועה הפעם. אם על יכולתו המקצועית של בקהאם יימצאו לא מעט שיחלקו, הרי על ערכו למותג "מנצ'סטר יונייטד", לחברה הבורסאית, לפרנצ'ייז ולחוג האוהדים הבינלאומי הגדול בעולם, אין מי שיחלוק. מבחינה זו, בקהאם הוא הנכס היחיד שפגיעת עזיבתו תהיה לאין שיעור וללא תחליף למועדון, ובדיעבד גם לפרגוסון עצמו.

אם הנחת היסוד היא כי פרגוסון הוא האיש שעל פיו יישק דבר במועדון וכי בכוחו לטאטא החוצה כל שחקן, כולל בקהאם, מבלי להסתכן במקום עבודתו, הרי שבמקרה זה, אם אמנם יתממש התסריט שנדמה בלתי נמנע – ובקהאם ילבש מדים אחרים בעונה הבאה – אפשר ויהיה מדובר בנקודת מפנה בתולדות המועדון, שאת סחרור השלכותיה מי ישורנו.

מנצ'סטר יונייטד, הקונצרן הכלכלי, זקוק למותג העל דיוויד בקהאם, הנכס התדמיתי הבינלאומי כדי לכפר על אוזלת רגלו היחסית במפעלים האירופאיים. להוציא נס ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד לא הייתה בעמדת איום משמעותי על כתר ליגת האלופות מאז והאופן המשכנע בו ריסקה ריאל מדריד את שאיפותיה במפגש האחרון אינו מעודד מבחינת אוהדיה ואנשיה לשנים לבוא. גם הצטרפותם של רוד ואן ניסטלרוי, חואן ורון ופביאן בארטז, כמו גם ריו פרדדיננד – ארבעה שחקנים מהשורה הראשונה של הכדורגל העולמי, לא שינתה את התמונה: מנצ'סטר יונייטד שייכת לליגת העל של אירופה, אך לא לשפיץ הפרימידה. לפחות לא מבחינה ספורטיבית.

יתרונה היחסי על כל המועדונים האחרים, והנכס שעוזר לה לשמור על פסגת ההישגיות הכלכלית, הוא דיוויד בקהאם וההערצה חוצת הגבולות, התרבויות והלאומים מהן הוא נהנה. כל מועדון שייהנה משירותיו של בקהאם בעונה הבאה (אם אמנם כך) ישדרג עצמו באופן מיידי למעמד של מעצמת על כלכלית במושגים ספורטיביים. בקהאם, מבחינה זו הוא נכס ללא תחליף, במיוחד למנצ'סטר יונייטד.

נהוג לחשוב שגם פרגוסון הוא גורם בעל ערך יחסי מוחלט במשוואת ההצלחה של מנצ'סטר יונייטד. אולם בהחלטה הכלכלית והפוליטית שייאלצו לקבל חברי הדירקטוריון שייתבקשו לאשר את מהלך שחרורו של בקהאם, יגלה פרגוסון כי שחקן פוקר לא ממהר לוותר על הג'וקר היחיד בחבילת הקלפים הבינונית שלו. פרגוסון עלול למצוא עצמו נדחק אל פינת ההחלטה: ליישר את ההדורים עם בקהאם או לחפש לעצמו מועדון אחר לנהל.

אל תשגו: מדובר באופציה האחרי אחרונה שיקבלו בעלי המניות במועדון, אבל כל עוד פרגוסון לא מצליח לספק את הסחורה במושגים תחרותיים באירופה, עלולה עונה בינונית באירופה, ללא דיוויד בקהאם להסתמן כאסון כלכלי למועדון. אסון כזה, בתקופה העדינה בה נמצאת ליגת האלופות והכדורגל העולמי, הוא אסון אחד שאף חבר דירקטוריון לא יסכים לתת לו יד.

מוטב לפרגוסון למחול על כל העוונות שביצע בקהאם לדעתו, למהר וליישר את ההדורים עם כוכבו הגדול או לפחות לשמור אתו על חזית קרה של כבוד הדדי. טקסי השפלה נוספים דוגמת אלה שעשה לו אתמול, יכולים אולי לעבוד על שמעון גרשון בהפועל ת"א, אבל נושאים מקדם סיכון והפסד אדיר מדי לענק כלכלי כמנצ'סטר יונייטד. ואם בכל זאת יתעקש, שלא יתפלא לגלות שבהכרעה בין התרנגולת שמטילה ביצי זהב לבין הלולן, יעדיפו בעלי המועדון דווקא את התרנגולת. בעסקים כמו בעסקים. פרגוסון מסוגל להבין את ההגיון הזה.