קרוב לעשור ללא זכייה באליפות הוא משפט שנחשב לעל גבול הדמיוני בעידן רומן אברמוביץ' - עידן שבו צ'לסי לא רק שהייתה מכונה משומנת שזללה תארים, אלא גם דוגמה יוצאת דופן לחוסר סבלנות גלוי כלפי מנג'רים מובילים שסיפקו את הסחורה, חוו נסיגה מסוימת ושילמו את המחיר באופן מיידי.
ארון הגביעים בסטמפורד ברידג' התרחב משמעותית, עם לא פחות מ-21 תארים (כולל חמש אליפויות פרמיירליג) בעידן אברמוביץ', שהסתיים רשמית בסוף מאי 2022 לאחר 19 שנות שלטון רוויות שינויים, אך עמוסות בהצלחות. המודל של צ'לסי תחת אברמוביץ' היה ייחודי, חסר אמפתיה וגרר לא מעט ביקורות מבחוץ, אולם בשורה התחתונה סיפק את הסחורה ובגדול.
טוד בוהלי, הבעלים האמריקאי החדש של המועדון, צפה, בחן והפנים ששיטת אברמוביץ' אמנם יוצאת דופן אך מספקת תוצאות, ובחר לנהוג בדרך דומה כלפי מאמניו.
הפרידה מתומאס טוכל הגרמני (כיום מאמן נבחרת אנגליה), חודשים ספורים אל תוך עידן בוהלי, צירופו של גרהאם פוטר (שהחזיק מעמד בסך הכול שבעה חודשים בתפקיד), הפתרון הזמני של פרנק למפארד ובהמשך הגעתו של מנג'ר טוטנהאם לשעבר, מאוריסיו פוצ'טינו (שעזב לאחר עונה אחת בלבד), היו ניסיונות שונים לשחזר את תהילת העבר באמצעות שינויים תכופים. הזעזוע התמידי שהניב הצלחות כמעט קבועות בימי האוליגרך הרוסי לא עבד בעידן בוהלי הנוכחי, ועד הגעתו של מארסקה חיפשה צ'לסי מחדש זהות ותארים, ונכשלה בשתי החזיתות.
בעוד שבשנים האחרונות היו אלה מנצ'סטר סיטי, ליברפול וארסנל שהובילו את מאבק האליפות, התחושה במערב לונדון לקראת פתיחת עונת 2025/26 הייתה שצ'לסי בגרסתה המחוזקת יכולה וצריכה לעשות את הצעד הנוסף קדימה, כדי להיות חלק מהמאבק על התואר.
שאלה מרכזית שצצה, ובצדק, נוגעת לעייפות: הקבוצה הלכה עד הסוף באליפות העולם למועדונים - הישג שהעשיר את קופת המועדון, אך עשוי להשפיע על רמת האנרגיה והכשירות בעונה האינטנסיבית.
האופן שבו נפתחה עונת הפרמיירליג הנוכחית אופיין בתסריט שמרבית הפרשנים באנגליה לא האמינו שיקרה: החולשה הקיצונית של ליברפול בשבועות האחרונים.
"חולשה" היא כנראה מילה עדינה לתאר את ההידרדרות המקצועית של המייטי רדס, שנמצאים במשבר מפתיע עם ארבעה הפסדי ליגה רצופים והדחה מביכה מגביע הליגה לאחר תבוסה ביתית משפילה מול קריסטל פאלאס. ארסנל היא הנהנית המרכזית מההתרסקות של ארנה סלוט וחניכיו, אך באותה נשימה צ'לסי מביטה, בוחנת ומרגישה שגם ביכולתה לתת את הטון במאבק האליפות.
זו אותה צ'לסי שניצחה את האלופה בביתה לפני שבועות ספורים, באחת התצוגות המרשימות ביותר שלה העונה, ואותה צ'לסי שהופתעה בסטמפורד ברידג' על ידי העולה החדשה סנדרלנד במחזור האחרון, תופעה שמאפיינת יותר מכל את החבורה הצעירה של מארסקה: חוסר עקביות משווע.
ימים ספורים לפני כן גברה צ'לסי בקלילות 1:5 על אייאקס ואוסקר גלוך (שהוחלף בשלב מוקדם לאחר שקבוצתו נותרה בעשרה שחקנים) במסגרת ליגת האלופות, וקבעה שיא חדש במפעל: שלושה נערים מתבגרים כבשו לזכותה בערב מרשים ומוחץ. עם הרכב פותח שגילו הממוצע עמד על 22 שנה ו-163 ימים, לא מדובר רק בהרכב הצעיר ביותר השנה בליגת האלופות, אלא באמירה נוספת לגבי החזון שבו צ'לסי דבקה ושבשבילו היא מוכנה לשלם את המחיר על חוסר הניסיון שמתלווה אליו.
הערב (19:30, ספורט1) אנזו מארסקה ושחקניו יצפינו קילומטרים ספורים לעימות מול פרויקט שאפתני אחר, כשהבלוז יפגשו את טוטנהאם המתחדשת תחת תומאס פרנק.
מבין שלל היריבויות שצ'לסי פיתחה לאורך השנים, השנאה התהומית של אוהדיה כלפי התרנגולים היא המוחצנת ביותר, כאשר כדרך קבע, בשיר עליית השחקנים לכר הדשא, אוהדי הבלוז מלווים את העידוד בלחן לועג ליריבה מצפון העיר. כששלוש נקודות בלבד מפרידות בין הקבוצות לאחר תשעה מחזורים, העבר הלא רחוק מלמד כי לפחות עבור צ'לסי, טוטנהאם היא יריבה בהזמנה.
עם עשרה ניצחונות ב-13 משחקי הליגה האחרונים ביניהן וכיבוש של לא פחות מ-121 שערים לרשת של ספרס מאז הקמת הפרמיירליג, אין יריבה שצ'לסי חגגה עליה יותר. הבלוז יקוו לשחזר את ההצלחה מן העונה שעברה, אז השלימו דאבל על השכנה מצפון לונדון, ולהראות שדווקא העונה אפשר וצריך לקחת את החבורה הצעירה של מארסקה ברצינות בכל הנוגע למאבק האליפות.