נתפסו ברשת: האיש מאחורי סיפור הסינדרלה של הכדורגל האירופי

הסיפור על הזכייה של מיאלבי, קבוצה מכפר דייגים בן 1,500 תושבים בדרום שבדיה, באליפות מדהימה, עמוס בקלישאות שכאילו הגיעו מסרט ספורט. אנדרס טורסטנסון - מאמן כמעט בן 60, יוצא צבא ומנהל בית ספר - לוקח קבוצה, שמורכבת בעיקר מתושבי האזור, לאליפות היסטורית בזמן שהוא מתמודד עם לוקמיה. זה נרטיב שכאילו הומצא על ידי תסריטאים הוליוודים. הסיפור מדהים באמת ומן הסתם הכתבות על הקבוצה חגגו את "הנס" של מיאלבי - קבוצת מכפר הלוויק (1485 תושבים) שגברה על כל הקבוצות הגדולות בשבדיה וזכתה בתואר האליפות המרגש ביותר באירופה העונה.

ההצלחה היא אכן של המאמן והמנהיג טורסטנסון - שהגיע לאמן במיאלבי בפעם השלישית בקריירה שלו (פעם אחת כעוזר ופעם שנייה כמאמן ראשי) - אבל נובעת בעיקר מנקודת מבט אחרת - תרתי משמע - על המשחק. נקודת המבט של עוזר המאמן קרל מריוס אקסום, שפיתח גישה טקטית, שעוד עשויה להתגלות כמהפכנית באמת ולהיות מאומצת על ידי הקבוצות הגדולות בעולם.

כמו כל אוריג'ין סטורי טוב, גם הסיפור של קרל מריוס אקסום מתחיל עם פרופסור "משוגע". פרופ' גאייר יורדט הנורבגי, פסיכולוג וכדורגלן חובב, כתב את התזה על מה זה כישרון. התזה שלו קבעה ש"כישרון" של כדורגל הוא בעצם חוש הראייה שלו. בעקבות מחקר של מאות שחקנים הוא הסיק שקבלת החלטות על המגרש היא ה־X פקטור של הכדורגלנים, ושהטובים ביותר הם כאלה בזכות ההחלטות הטובות ביותר — שמתקבלות על סמך יכולות הראייה ויכולת "איסוף הנתונים" שלהם דרך העיניים.

את התהליך הזה חילק יורדט לשלושה היבטים: תפיסה מרחבית ויזואלית, שהיא היכולת לקלוט ולעבד מידע; יכולת "הסריקה" או הגישוש הוויזואלי, כלומר סריקה של אזור כדי לקלוט את המידע; וציפייה, או הטרמה (אַנְטִיצִיפַּצְיָה) — היכולת לראות מה הולך לקרות. השחקנים הטובים ביותר סורקים את כל השטח סביבם כדי לקלוט את כל המידע הרלבנטי, ולפני קבלת הכדור מפנים את מבטם לאזורים שללא הכדור שבע עד עשר פעמים בתוך שבע שניות בלבד. על בסיס הממצאים האלה יורדט פיתח את מדד Visual Exploratory Frequency — VEB, תדירות הגישוש הוויזואלי, "תנועת גוף או ראש שבה השחקן ללא הכדור מפנה את מבטו לאזור שללא הכדור כדי לחפש אינפורמציה שרלבנטית לפעולה של השחקן עם הכדור". לפי יורדט השחקנים הכי טובים הם בעלי ה-VEB הכי גבוה.

אחד מתלמידיו של פרופ' יורדט היה "בלוגר" כדורגל בשם קרל מריוס אקסום. אקסום עשה דוקטורט ב"תפיסה חזותית בכדורגל ברמה הגבוהה" בבית הספר למדעי הספורט של נורבגיה וכתב כמה מחקרים עם יורדט. את המחקר שלו עשה בתפיסה חזותית בתהליך קבלת ההחלטות במהירות על המגרש.

אקסום לא רק כתב על כדורגל וחקר את המשחק ואת ראיית המשחק של שחקנים, הוא גם עשה קורס מאמנים, אימן במחלקות נוער בסקנדינביה וגם עשה השתלמויות באנגליה. ב-2023, בעקבות כמה פוסטים שלו ברשתות החברתיות שהרשימו אנשים במיאלבי, קיבל הצעה להיות עוזר המאמן של טורסטנסון. אקסום קיבל את המנדט לשנות את כל גישת האימונים של מיאלבי. הוא שאב הרבה מאוד השראה מהלימודים שלו ושילב באימונים הרבה מדעי מוח כדי לשפר את הראייה של השחקנים אבל גם את המודעות שלהם לשטח, את זמן התגובה שלהם ואת קבלת ההחלטות שלהם.

תחתיו מיאלבי שיחקו כדורגל שבשבדיה פשוט לא הבינו. כל השחקנים היו קרובים אחד לשני, ידעו למי למסור באיזה רגע והיו דומיננטיים במשחק הלחץ ובמשחק המסירות שלהם. האימונים של אקסום מעוצבים סביב מה שהוא מכנה "תסריטים ריאליסטים" שהשחקנים עשויים להיתקל בהם במגרש ולא על תרגילים מוכרים שרואים בכל קבוצת כדורגל. באימונים שלו השחקנים עומדים בפני 10 ל-20 "מצבי משחק" שהם מגיעים אליהם בין 10 ל-20 פעמים במשחק עצמו. בכל מצב שכזה השחקנים כל הזמן מתמודדים עם הבדלים בלחץ, זוויות שונות וחברים לקבוצה שונים. אין חזרה על אותו תרגיל ואף תרגיל לא דומה לתרגיל הקודם. המתודה הזו עזרה לשחקנים להתאמן כדי להתאים את עצמם למצבי משחק ולפי אקסום "לא אימנה את הזיכרון" - שזה מה שרוב הכדורגלנים עושים כשהם מתכוננים לשחק בתפקיד שלהם.

כל שחקן של אקסום לא "זוכר" טקטיקה ותפקיד, אלא הכריחו אותו לראות כמה שיותר מהמגרש, לקבל החלטה ולבצע את הפעולה תחת לחץ. "90% מסריקות השחקנים הם 0.6 שניות או פחות, אז אתה רק יכול לראות צבע, תנועה, שטח, אז צריך ללמד את השחקנים איך לעבד את המידע הזה שיש ולקבל החלטה נכונה" הסביר אקסום.

אקסום מדבר הרבה על מה שהוא מכנה "אינטנסיביות קוגניטיבית" כדי לשפר את קבלת ההחלטות של השחקנים. בכל אימון שחקן מיאלבי עומד בפני "עומס קוגניטיבי". הוא צריך לפרש במהלך תרגיל את השטח שיש לו, ליריבים שלו, לחברים שלו לקבוצה ובכלל. אקסום עוצר את האימונים ונותן טיפים על איך לקבל החלטה על יצירת לחץ או יצירת שטח והשחקנים הם אלו שצריכים לקבל את ההחלטה הנכונה לכל סיטואציה שהם נמצאים בה באימון. "כדורגל מסובך הרבה יותר מדי בשביל לענות על שאלות בבית ולהביא אותם למגרש" הסביר אקסום.

בניגוד למאמנים אחרים, האימונים של אקסום לא מתבססים על משחקונים של 5 על 5 או 8 על 8. הרבה מהאימון הוא משחק 11 על 11, שהתרגילים קוגניטיביים משולבים בהם. השחקנים צריכים ללמוד להגן ולתקוף כ-11 ואקסום טוען שהחיפוש אחר זווית, שטח ומציאת התזמון הנכון - אלו דברים שאפשר להתאמן עליהם רק ב-11 על 11 כדי לתרגם אותם בהצלחה גדולה יותר למשחק עצמו.אקסום משתמש הרבה במדדים של פרופ' יורדט, עובד הרבה על שיפור יכולות הסריקה של שחקנים ואוסף דאטה על כמ ה פעמים שחקנים ביצעו סריקה. הוא גם משתמש הרבה מאוד מול שחקניו בפידבק מגובה בווידאו.

טורסטנסון, המאמן הראשי, רצה שהקבוצה תשלוט יותר במשחק וביקש מאקסום לייצר שיטה ומערך שיעזרו לו במשימה הזו. אקסם כתב "תנ"ך" בן 500 עמודים עם שרטוטים ורגעים ממשחקים. אין ב"תנ"ך" תבניות משחק או מערכים אלא בעיקר עקרונות גמישים שקשורים לקירבה של השחקנים זה לזה במשחק ההגנה, במשחק הלחץ ובמשחק עם הכדור. הוא ירד לפרטי פרטים על טריגרים ללחץ ומסירות קדימה. השחקנים היו צריכים ללמוד את התנ"ך כדי להיות באותו הראש של המאמנים וחבריהם למגרש.

הרבה פעמים בכדורגל מדברים על "להרחיב" את המגרש בהתקפה ולצמצם אותו בהתקפה. אצל אקסום אין תפיסה כזו "מיושנת" למען האמת. אצלו השחקנים צריכים לדעת לנצל את השטח שיש ובזכות האימונים שלהם, הם קוראים את השטח הרבה יותר טוב מאשר היריבים שלהם. השחקנים של אקסום עבדו שעות על גבי שעות מול משחקים שלהם בווידאו כדי לראות מה שהמאמן הנורבגי תיאר "כדי לראות איך נראה טוב".

הגישה החיובית הזו לפידבק גם כן מגובה במדעי המוח. לפי מחקרים, שחקנים שמראים להם סרטונים טקטיים בהם הם עושים פעולות חיוביות חווים עלייה בטסטוסטרון במשחק הבא. הרבה בזכות אקסום, מיאלבי הפכה מקבוצה הגנתית וישירה לקבוצה מתקדמת וחכמה, שבזכות פרספקטיבה שונה על המשחק וגישה חדשנית לאימונים, זכתה באליפות עם אחד מתקציבי השכר הנמוכים ביותר בליגה השבדית. אז נכון, זה לא בדיוק סיפור מרגש על דייגים שהחליטו לשחק כדורגל והמאמן חולה הסרטן שלהם הוביל אותם בנאומים חוצבי להבות לתהילה, אבל זה עדיין חתיכת סיפור כדורגל מטורף.