בסנטיאגו ברנבאו חזרו השבוע לשגרה עם הטקס המוכר והאהוב. ג'וד בלינגהאם כבש את שער הניצחון ב- 0:1 של ריאל מדריד על יובנטוס בחזרה הגנרלית לקלאסיקו הגדול נגד ברצלונה ביום ראשון, פורש ידיים הצידה והקהל שר את "Hey Jude" - הפזמון המוכר של עונת הבכורה הפנומנאלית שלו. השער קטע בצורת בת ארבעה חודשים, ויותר מחצי שנה מאז שערו האחרון במשחק בית - ב-1 באפריל בגביע המלך. וזו לא בדיחה של 1 באפריל. נראה שלצד היכולת המזהירה כרגיל של טיבו קורטואה - אלו הבשורות הכי טובות של ריאל לקראת הקלאסיקו. זו הייתה הדרך האידיאלית עבורו להתכונן למשחק.
בחודשים האחרונים ג'וד מצא את עצמו בעין הסערה. הוא ספג ביקורת על ירידה גדולה בכושרו, כעסים שהפגין במגרש ולעתים אף חוסר מחויבות. כמובן שתפקידו השתנה משמעותית מעונת הבכורה. השילוב עם קיליאן אמבפה שהצטרף ו-ויניסיוס ג'וניור לא הצליח, כאשר ב-30 משחקים של שלושתם יחד רשמה ריאל אשתקד לא פחות מעשרה הפסדים ו-48 ספיגות (1.6 למשחק), אם כי צריך לציין שגם רודריגו שיחק לרוב והמערך היה לא מאוזן.
בלינגהאם משחק מאז נובמבר שעבר עם כאבים בכתפו וביולי אחרי אליפות העולם למועדונים הגיע העת לניתוח שהשביתו לשלושה חודשים. פעם היה זה היורו שמנע זאת, ולאחר מכן הטורניר אותו הציבה ריאל למעלה בסדר העדיפויות גם בשל תגמול כלכלי גבוה וניסיון לפצות על עונה כושלת עם תואר 'יוקרתי'. וג'וד שילם את המחיר.
הבעיה הייתה שנמרץ כמה שהיה - הוא חזר לשחק מוקדם מדי, וצ'אבי אלונסו אפילו חרג מהקו של 'המריטוקרטיה', לא התאפק ושילב אותו בהרכב בדרבי. בלינגהאם היה חיוור כמו חבריו וריאל הובסה 5:2. לפתע צצו שאלות רבות סביב בלינגהאם. מהי העמדה שלו במערך - איך אלונסו משלב אותו מבלי להפר את האיזון, והאם הוכיח שהגיע לו לשחק. זו הפעם הראשונה אולי בה ג'וד מגיע למשחק גדול כשיש מעין סימן שאלה לצידו, והמצב השתפר משמעותית בזכות השער נגד יובנטוס. לפני כשלושה שבועות, 75% מסקר האוהדים ב-"אס" טענו שעליו לפתוח על הספסל.
פרדריק הרמל כתב בטור דעה: "אני חושב שהוא שחקן נפלא והאב טיפוס של כדורגל במאה ה-21. אבל, בלינגהאם לא יכול 'לדרוש' דבר. עליו להוכיח את עצמו מחדש כמו כל חבריו בקבוצה. ככה זה במועדון גדול. מה שעשה עם קרלו אנצ'לוטי הוא נחלת העבר. אי אפשר להסתמך רק על זיכרונות טובים, לא צריך לפנות לו מקום בכל מחיר". גם חסוס גאייגו דיבר בקול דומה. "חודש לאחר חזרה מהניתוח, הוא מוצא את עצמו ללא מקום ברור בקבוצה, בין אם הוא מוצב ליד החלוצים ובין אם הוא משחק כקשר, זה לא מושלם".
ארדה גולר מציג שיתוף פעולה פנומנלי עם אמבפה - הטורקי בישל לחלוץ חמישה שערים העונה בזכות מסירות עומק המדהימות שלו, ומול קו ההגנה הגבוה של ברצלונה זה נשק קטלני. פרנקו מסטאנטואונו אמנם זוכה לקרדיט מוגזם אך הוא נראה כפרוספקט לעתיד מצד אלונסו, הוא פייטר, לוחץ גבוה ועובד קשה מאוד. גם אדוארדו קמאבינגה בעניינים - התאושש מפציעה ויכול להוסיף כוח במרכז השדה. אורליאן טשואמני הוא מהשחקנים שעשו הכי הרבה התקדמות תחת המאמן הבאסקי ולעתים מתפקד כבלם שלישי. בלינגהאם התאהב בהבקעת שערים וקשה להאשים אותו. אבל ריאל צריכה אותו כמה מטרים אחורה ביום שאחרי טוני קרוס ולוקה מודריץ'. למעט גמר הגביע בחודש אפריל, כשבמחצית השנייה הצליח להעלים את פדרי - בלינגהאם לא הראה מוטיבציית יתר לעשות את העבודה הזו - קצת יותר רחוק מהשער.
בלינגהאם לא רגיל להעדר זמן רב כל כך מהנבחרת ובתיאום עם המאמן תומאס טוכל זכה למנוחה בפעמיים האחרונות. התקווה בריאל היא שעם שבועיים של אימונים אינטנסיביים ב"וולדבבאס" כמו פרה-טמפורדה - קדם עונה - יעשו את שלהם. הזריזות, הכושר הגופני והחדות תשוב אליו? לאחר יובה הוא לא הסתיר עד כמה הוקל לו, ממש ירדה אבן מליבו: "זו תחושה מדהימה, ממש חיכיתי לרגע הזה. לא הבקעתי הרבה זמן. אני חולם על הרגע הזה של הבקעת שער הניצחון בליגת האלופות נגד קבוצה נהדרת".
בכדורגל הזמן עובר מהר ולאוהדים ולפרשנים - יש זיכרון קצר. בלינגהאם עשה הכל נכון מרגע שחתם בריאל. דיבר כאילו הוא במועדון כל חייו והיה נראה שנולד כדי לשחק במדריד, למד מהוותיקים. תג המחיר של מעל מאה מיליון יורו לא הזיז לו. ובעיקר הבקיע מהרגע הראשון, למשל בארבעת משחקי הליגה הראשונים כמו כריסטיאנו רונאלדו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון וחיבור אדיר עם הקהל יחד עם חולצה מספר 5 האייקונית בברכתו של זינדין זידאן. בלינגהאם כבש 23 שערים (20 מהם עד פברואר) והוסיף 13 בישולים, כמו תחליף לקארים בנזמה.
דרך מהירה ללב של האוהדים ולהיכל התהילה היא זכייה בתארים - אלוף אירופה ואלוף ספרד עם ריאל כבר בעונה הראשונה, וכמובן התעלות בקלאסיקו. קשה לשכוח את הצמד של בלינגהאם במונז'ואיק, בומבה מרחוק ושער ניצחון בתוספת הזמן (1:2) - אחרי המשחק כבר הכתירו אותו כשחקן הטוב בעולם עם השוואות מרגשות לאלפרדו די סטפאנו. הוא אמר את המילה האחרונה גם ב-2:3 הדרמטי בברנבאו. האחרון שכבש שני שערי ניצחון לריאל באותה עונה בקלאסיקוס היה קרלוס סנטיאנה ב-1983-84. בלינגהאם סימל את הווינריות של ריאל. לא בכדי הגיע למקום השלישי בדירוג כדור הזהב ובניגוד לשחקנים אנגליים ענקיים שקפאו בנבחרת במאני-טיים - הוא הופיע וזה כמעט הסתיים בזכייה ביורו.
הציפייה שישנה מבלינגהאם לשחזר את כמות השערים הזו היא לא ריאלית. גם בלינגהאם מודע לציפיות ולאכזבות. במונולוג עם אלסנדרו דל פיירו אמר: "אני לא יודע מה השתנה מהשנה הראשונה לשנייה. אני בטוח שאם אקדיש לכך זמן אמצא תובנות. אני לא חושב שהעונה הזו הייתה אסון, רחוק מכך, היו לי הרבה רגעים טובים. אבל אני יודע שהתחושה הכללית הייתה שזה היה גרוע. לא שיחקתי ברמה שרציתי".
אחד ההבדלים שציין בלינגהאם בין העונה שעברה לבין 2023-24 הוא היכולת לנצח משחקים גדולים. "אז היה לנו את זה. אפילו כשלא שיחקנו טוב במיוחד - בכמה מהשלבים המאוחרים בליגת האלופות למשל - מצאנו דרך לנצח". למשל בחצי הגמר נגד באיירן מינכן עם הרמונטדה בזכות המחליף חוסלו. וזו הייתה המשוואה. מאז הזכייה בדסימה ב-2013-14 היא זללה תארים ובין היתר זכתה שש פעמים בליגת האלופות - הישג חסר תקדים. במעט מאוד זמן, אם בכלל, ריאל שיחקה את הכדורגל הטוב ביותר. אבל היא הייתה ווינרית.
העונה שעברה הייתה הפוכה - כישלון קולוסאלי. הגן המנצח אבד לגמרי. לא מעט תמונות יכולות לסמל את הכישלון. אחת מהן היא של ג'וד חסר האונים בקלאסיקו ב-4:0, מוצב כקשר שמאלי, מותש ושורף את כל-כוחו במרדף שווא. זו הייתה העונה היחידה איי פעם בה ריאל הפסידה ארבעה משחקים לברצלונה מתוך ארבעה, ועם יחס שערים 16:7 ותחושת השפלה. בכל מקום 'הופיעה' ברצלונה והלמה. בליגה, בסופרקופה ובגמר הגביע. ריאל פשוט לא ניצחה אף משחק גדול. בגיליון השחור אפשר לציין גם התבזות נגד ארסנל ומילאן, הפסד לליברפול ובלי ניצחון ליגה בדרבי.
אלונסו, מאמן צעיר, מודרני ומבטיח, ולא פחות חשוב "אחד מהבית" - יצא למסע רכש בקיץ ובנה מחדש, שיפץ את החלק האחורי עם אלבארו קארראס ודין האוסן למשל. הוא הנחיל יסודות הגנתיים ממש מאפס, הפעיל לחץ גבוה שהיה נראה שנושא פרי, דרש מחויבות והרחיק את היריבות מהרחבה של קורטואה. אבל במבחן האמיתי הראשון ריאל הובסה, התוכנית קרסה כמו מגדל קלפים. ככה זה עם ספיגת חמישייה ראשונה בדרבי מזה למעלה מ-70 שנה. באופן טבעי הוצבו סימני שאלה סביב הפרויקט של אלונסו. עד כמה שווים היציבות והניצחונות הדחוקים אם במשחק גדול ריאל מדריד קורסת?
כעת, ריאל מגיעה לקלאסיקו עם שדים מהעבר בדמות קושי מנטאלי עצום נגד היריבה השנואה, שניצחה כל כך הרבה פעמים בברנבאו מאז 2010 (שמונה פעמים!) ולא רק מנצחת אותה אלא לא פעם מביסה אותה, ובכלל קושי במשחקים הגדולים. כבודה של ריאל נרמס. עבור ריאל מדריד מדובר באחד הקלאסיקוס החשובים ביותר בשנים האחרונות ובכלל אחד ממשחקיה הקריטיים ביותר. אמנם אנחנו רק בסוף אוקטובר אך נראה שמעוד מהלומה יהיה קשה לה להתאושש. אומרים שאליפות לוקחים במשחקים נגד הקטנות אבל זה לא ממש נכון. לפרטים: עונות 2013-2015 למשל.
המשחק ייערך בדיוק באותו תאריך של העונה שעברה - ה-26 באוקטובר, ואולי זה מצביע על אפשרות לנקמה. הדרך לניצחון עוברת בין היתר סביב בלינגהאם שהוא שחקן שבהחלט משנה קבוצה. אחרי שאלונסו פתר את בעיית ויניסיוס שנראה שוב להוט ואפקטיבי, וכשאמבפה מציג את פתיחת העונה הטובה בקריירה שלו וכבר אשתקד כבש שלושער בקלאסיקו - כעת בריאל מחכים לניצוץ של האנגלי שלפעמים צריך רגע אחד כדי לכבוש שער. היי ג'וד, איפה אתה?
דור רומנו הוא מחבר הספר "המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד" - לרכישה