אין ספק שממשלת בריטניה נשמה לרווחה כאשר מכבי תל-אביב הודיעה שהיא מוותרת על זכותה לכרטיסים למשחק החוץ שלה מול קבוצת אסטון וילה. זו הייתה החלטה של אין ברירה, שכן היה חשש כבד לחיי האוהדים ברחובותיה של ברמינגהם.
ברמינגהאם, למרבה הצער, היא עוד חוליה בשרשרת תחרויות ספורט שעמדו בסימן אנטישמיות מובהקת. זה קרה הקיץ במירוץ האופניים "הוואלטה של ספרד", שבו קהל מוסת התפרע תוך כדי הרכיבה ושבסיכומו של דבר הביא לידי כך שקבוצת הרוכבים "ישראל" ויתרה על שמה. אירוע נוסף היה בספרד, במשחקה של הפועל ירושלים בכדורסל. היא נאלצה להחליף מלון מחשש שהמון זועם יפגע בה. לפני ימים אחדים מנעה אינדונזיה את כניסתם של מתעמלי ישראל לאליפות העולם ומוסדות הספורט בעולם הסתפקו בינתיים רק בהודעת צער על ההחלטה האינדונזית.
החשש הגדול הוא כמובן מתופעת הדומינו המסתמנת, שבה דבר מוביל לדבר, בוודאי כשכל סיפור שכזה זוכה לכותרות בעיתוני הספורט בעולם. ניראה שה- 7 באוקטובר 2023, לא רק נמחק במקומות רבים , אלא אף האיץ את התפרצותה של האנטישמיות ואת כניסתה לספורט. זוהי לא פוליטיקה, זו שנאת יהודים לשמה.
נכון לעכשיו, משחקי היורוליג בכדורסל, שאמורים לשוב לארץ החל בדצמבר הקרוב, הם קרן האור שחדרה מבעד לעננים השחורים. כולנו תקווה שבעקבותיה נראה את השמש עולה במלואה.