יש משהו בפוקר שתמיד מרתק אותי. אולי זו העובדה שברגע אחד אתה על גג העולם, וברגע הבא - אתה כבר מחפש אוויר לנשימה. אולי זה בגלל שבפוקר, כמו בחיים, אתה אף פעם לא באמת שולט בקלפים שתקבל. אבל אתה כן שולט באיך שתשחק אותם. פוקר הוא לא רק משחק של כסף. הוא שיעור באיפוק, באומץ, וביכולת לבחור תגובה כשהלב רועם והראש מסתחרר.
מי שראה פעם שחקן מקצועי יושב שעות מול שולחן יודע - זה לא מזל, זו משמעת. זו היכולת להפסיד ולא להישבר, לנצח ולא לעוף על עצמך, ולהישאר יציב כשסביבך הכול מתהפך. יש בזה משהו מאוד דומה לספורט. כמו רץ מרתון שמתמודד עם הכאב, או כדורסלן שלוקח זריקה בשניות האחרונות, גם שחקן פוקר מתמודד עם הלחץ. רק שהזיעה שלו לרוב פנימית. הוא צריך לדעת מתי לקחת סיכון, מתי לעצור, ומתי להאמין באינטואיציה - גם כשהמציאות אומרת אחרת.
הפוקר מלמד אותנו שיעור ענק על שליטה עצמית. על זה שלא כל מה שאנחנו מרגישים - חייבים לפעול לפיו. לפעמים צריך לשבת, לנשום, לחכות. זה נכון בשולחן, וזה נכון בזוגיות, בעבודה, או בכל החלטה גדולה בחיים. זה נכון יהיה לומר כי השיעור הכי יפה שפוקר נותן הוא דווקא על הפסד. במשחק טוב, אתה לא תנצח כל הזמן. לפעמים תפסיד יד ששיחקת בה לא טוב ויעלה כעס עצמי, לפעמים תעשה הכול נכון - והקלף האחרון יתהפך עליך וכך גם אם שיחקת את היד מושלם, הפסדת אותה. וכך, כמו בחיים, אנו יכולים לעשות הכל נכון אבל לא להצליח.
והחוכמה היא לא להימנע מהפסדים, אלא ללמוד מהם. להבין שהמטרה היא לא להיות מושלם, אלא להיות טוב יותר מהיד הקודמת ששיחקת. בדיוק את זה מלמדים ב־"האוס" - הבית של הפוקר. שם מבינים שפוקר הוא לא רק משחק, אלא מראה של החיים. השיעורים שם משלבים בין טכניקה ואסטרטגיה לבין אימון מנטלי - איך להישאר רגוע בלחץ, איך לחשוב קדימה, ואיך להפוך כל הפסד להזדמנות.
לא צריך להיות שחקן מקצועי כדי ללמוד מזה - מספיק להיות בן אדם שרוצה להבין את עצמו קצת יותר טוב. כי בסוף, פוקר הוא לא באמת על קלפים. הוא עלינו. על איך אנחנו מתמודדים עם מצבים לא צפויים, על האומץ לקחת סיכונים, ועל היכולת לדעת מתי לשחרר. מי שמבין את זה - מנצח בפוקר, וגם בחיים, גם אם הפסיד בכמה ידיים בדרך.