בפלייאוף 2025 שלושה אולסטארים קרעו את גיד האכילס שלהם. דמיאן לילארד בן ה-35, ג'ייסון טייטום בן ה-27 וטייריס הליברטון בן ה-25. לפי הנתונים שיש מהמחלקות הרפואיות של קבוצות ה-NBA, בין 1990 ל-2022 היו 1.4 קריעות גיד אכילס בממוצע בעונה והנה, בפלייאוף האחרון היו 3 (!), כאשר בעונה הסדירה של 2024/25 דז'ונטה מארי, דרו סמית', ג'יימס וייסמן ואייזיה ג'קסון גם כן קרעו את האכילס.
קריעת אכילס היתה פעם נחלתם של מבוגרים בלבד. לפי מחקר של Journal of Body mechanics "קריעת גיד אכילס היא פציעה בעיקר של גברים בגיל המעבר", אז איך ספורטאים בשיא האתלטי שלהם סובלים מפציעות של אנשים מבוגרים? לפי אחד מהאנשים שחקרו את הנושא יותר מאשר כמעט כל אדם אחר בעולם, ורן גאמבטה, הסיבה העיקרית לכך שגידי אכילס נקרעים בקצב מדאיג על מגרשי ה-NBA היא חד וחלק "שחיקה".
לפי גאמבטה גם בבייסבול, כמו כדורסל, יש פציעות ברצועות וגידים שסובלים משחיקה מוגברת בגוף של מקצוענים צעירים. גאמבטה, שכתב ספרים בנושא ומנהל מחלקות ספורט בבתי ספר ואוניברסיטאות בארה"ב, טוען ששליש מהפיצ'רים (זורקי הכדור בבייסבול) צריכים לעשות ניתוח לשיקום הרצועה האולנרית המשנית (UCL) שבמרפקם.
"אחת הבעיות המרכזיות של הספורט ברמת הנוער הוא התמחות בגיל מאוד צעיר של הספורטאים" אמר גאמבטה בראיון לפודקאסט של דרק תומפסון. "אם פעם היו משחקים פוטבול בסתיו, כדורסל בחורף, בייסבול באביב וכדורגל בקיץ, היום מגיל 7-8 מתחילים להתמחות בתנועות ספציפיות של ענף אחד. ככה הופכים את התנועות שעובדים עליהן למאוד צרות ושוחקות, אין מודל מגוון שמלמד אותך ואת הגוף שלך להסתגל להרבה תנוחות והרבה קבוצות שרירים. ההשכלה הגופנית מאוד צרה והביומכניקה מאוד לא מגוונת".
ההתמחות המאוד מוקדמת הזו היא הרבה בגלל המודל הכלכלי של הספורט האמריקאי. הורים רוצים שילדים שלהם יקבלו מלגות למכללות, אז שחקני בייסבול בני 16 צריכים להתאמן עוד ועוד על היכולת שלהם לזרוק כדור במהירויות שפעם לא היו מגיעים אליהן בגילאים כל כך מוקדמים.
ובכדורסל הסיפור דומה. שחקנים מתאמנים אך ורק בכדורסל מגיל מאוד מוקדם וחווים שחיקה מוגברת מגיל מאוד צעיר. הם שואפים להיות ברמה גבוהה מספיק כדי לקבל מלגה למכללות ומשם לנסות ולהגיע למקצוענים. גאמבטה טוען גם שהעובדה שבגלל ריבוי משחקים במקצוענים, קבוצות לא יכולות להכין את השחקנים שלהן בצורה טובה מספיק באימונים וזה מוביל לפציעות - לא רק באכילס.
ב-NBA מבינים שעניין הפציעות די דופק את הספורט והחליטו להקים "וועדת חקירה ממלכתית" אם תרצו, שתבדוק איך ולמה כדורסלנים שנהנים מרפואת הספורט המודרנית והטובה ביותר נפצעים כל כך הרבה. ובכן, אם הוועדה רצינית, אחת מההמלצות שלה תהיה שצריך לקצר את העונה כי הכדורסל המודרני פשוט לא מאפשר לשחק 82 משחקים פלוס פלייאוף מבלי להיפצע.
לפי מארט ג'ארמילו, אנליסט פציעות, קבוצת NBA רצה בעונה כ-320 ק"מ יותר בעונה מאשר קבוצה רצה בעונה לפני עשור. הוא מאמין שזה מוביל לפציעות שנוצרות משחיקה. כי אפילו אם רצים רק 20% יותר מאשר מלפני עשור, אז ה-82 משחקים בעונה הסדירה כיום שווים למאמץ של 100 משחקים מלפני עשור.
עכשיו לא רק שרצים יותר, רצים הרבה יותר ספרינטים. שחקנים צריכים לעשות ריצות קצרות ומהירות כדי להגיע לקו השלוש ואם יש הרבה יותר זריקות לשלוש שמייצרות הרבה יותר ספייסינג, יש הרבה יותר ספרינטים. בעבר הלא רחוק הליגה פשוט דחתה את הרעיון שמספר המשחקים הוא רב מדי. לאחרונה אדם סילבר אף הסביר שזה "חלק מהתחרות". "יש עניין של כוח עמידה" אמר בנושא. "אתה צריך סיבולת כדי לעבור עונה של 82 משחקים ולהיות מוצלח בליגה הזאת. האם אני מודאג מפציעות? בהחלט. זו דאגה רצינית. ואני חושב שאם היתה דאטה טובה יותר שלפיה 82 משחקים יוצרים יותר פציעות מאשר 72 פציעות, הייתי חושב ברצינות על שינויים. אבל אין דאטה שאם אתה משחק 60 משחקים ולא 82 משחקים אתה נפצע פחות".
סילבר אף העלה את הרעיון של קיצור המשחק מ-48 דקות ל-40 דקות כמו בשאר העולם. "אם המשחק הוא 40 דקות, זה כמו להוריד בערך 15 משחקים מהעונה ואני לא חושב שהאוהדים יהיו מאוכזבים כי המשחקים כיום הם בערך שעתיים ו-15 דקות כיום". סילבר, כאמור, הודיע שהליגה תקים פאנל מיוחד של מומחים כדי ללמוד על פציעות האכילס ולפיו "ישתמשו ב-AI כדי לבדוק את כל המשחקים ולבדוק אם אפשר לזהות איזושהי תבנית". אבל באמת לא צריך AI כדי לראות שהשחקנים המובילים פשוט משחקים פחות מסיבות בריאותיות.
העיתונאי טום האברסטון עוקב במשך שנים אחרי היעדרויות של כוכבים ממשחקים. בעונה שעברה, לפי הנתונים שלו, 32 מ-50 השחקנים המובילים של הליגה (לפי הנתונים) החמיצו משחקים כבר בחודש הראשון של העונה. עלייה של 52% מהממוצע השנתי בשנים שנבדקו. כלומר, מצב הפציעות מחמיר - לא רק בפלייאוף אלא גם בתחילת העונה.
מבחינת הליגה הבעייתיות בהצעות לקצץ את מספר המשחקים, כאשר בכל משחק - בממוצע - קבוצה מכניסה 2-3 מיליון דולר ממכירת כרטיסים, חנייה ומזון. אבל אי אפשר להגיד שאין דאטה שריבוי משחקים מוביל לפציעות. "זה כמעט מעליב" אמר סם פרסטי, הג'נרל מנג'ר של אוקלהומה סיטי ת'אנדר, "המשחק שונה לגמרי מלפני כמה שנים - מבחינת הפוזשנים במשחק, מבחינת איך ההגנות עובדות. זה לא שאנשים עומדים מסביב לקו השלוש ומחכים לדאבל-טים כדי למסור. מבחינת הנתונים אנחנו משחקים כמעט שני משחקים מהעשור הקודם במשחק אחד כיום. עד כדי כך יש הבדל באיך הגוף של השחקנים זז בימנו".
ספק אם הליגה תבדוק אם קיצור הליגה יכול דווקא לתרום להכנסותיה לטווח הארוך. הרי, עונה של 60 משחקים ולא 82, תביא לביטול כמעט מוחלט של משחקים לא חשובים מבחינה ספורטיבית - ובטווח הארוך זה יהפוך את הליגה ליותר מעניינת ויגדיל את הכנסותיה - מזכויות שידור, חסויות ומכירת כרטיסים. או בקיצור, הכל מראה שצריך לקצר את העונה אבל לא משנה כמה פציעות יתרחשו, אף אחד לא מוכן להפסיד הכנסות לטווח הקצר בשביל הכנסות יותר גדולות בטווח הארוך וחשוב יותר: בשביל שחקנים, כלומר עובדים, יותר בריאים.