"מנור סולומון ואוסקר גלוך לא היו מתקרבים לנבחרת שלנו"

הפודקאסט של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-31 התארח משה גלאם, מגיש ופרשן בתכניות הספורט - רדיו תשעים כיום, ומגן העבר האגדי שזכור במיוחד בזכות היותו חלק מההניצחון ההיסטורי על צרפת בפארק דה פראנס, השבוע לפני 32 שנה, שהפך לסמל של תור הזהב של הכדורגל הישראלי.

על המשחקים האחרונים של הנבחרת: "ראיתי את המחצית השנייה מול נורבגיה. משחק גרוע. הקצב היה של הליכה פלוס. שפת הגוף של השחקנים שלנו לעומת הנורבגים הראתה חוסר מחויבות. זה מאכזב. מול איטליה נראינו טוב יותר, אולי בגלל הביקורות. החמצנו ממצבים טובים. הנבחרת של 1993 לא הייתה מפסידה לאיטליה של היום".

על ההזדמנות הראשונה בנבחרת: "המשחק בפארק דה פראנס היה ההופעה הרשמית הראשונה שלי בנבחרת. זומנתי אחרי התבוסה 4:0 לצרפת בארץ. שמונה ימים לפני כן שיחקנו בקפריסין. שלמה שרף אמר לי, 'גלאם, תן מחצית טובה, וכל אירופה תדע מי אתה'. נתתי מחצית טובה, וידעתי שאפתח בהרכב בפריז. התרגשתי והכנתי את עצמי הכי טוב שיכולתי".

על ההכנה למשחק: "בפריז, קיבלנו אישור לצאת לשעתיים אחרי אימון שחרור. אני ואלון חזן נכנסנו לחנות בגדים. צרפתייה יהודייה זיהתה אותנו ואמרה, 'אם תנצחו את הצרפתים, מחר תחזרו ואכין לכם תיקים לאישה'. חייכנו, כי הסיכויים היו אפסיים. האספה האחרונה הייתה מתוחה, כי לא רצינו להתבזות. הגשם טפטף, וזה נתן לי דרייב".

על האווירה במשחק בצרפת: "בחימום שמענו את הקהל מריע לאריק קאנטונה ודויד ז'ינולה, עשו שואו לקהל. המוזיקה של ברוס ספרינגסטין התנגנה, והייתה תחושה של חגיגה צרפתית. שמענו שריקות בוז בהמנון שלנו. לפני הבעיטה הראשונה אמרתי לחזן, 'זה חלום. לפני שלוש שנים שיחקתי מול 150 צופים בנתניה, ועכשיו אני בפארק דה פרנאס, מול פלה שנותן את בעיטת הפתיחה'".

על המשחק בפארק דה פראנס: "ירדנו למחצית בפיגור 2:1. פליקס חלפון אמר, 'שייגמר ככה, נחזור כמו מלכים'. עניתי, 'אפשר יותר'. אייל ברקוביץ' נכנס ושינה הכל. השוונו ל-2:2, אבל בדקה ה-80 התחלנו לאבד כוחות. בדקה ה-90, מרסל דסאי נכנס בי בתאומים, והשופט לא שרק. בתוספת הזמן, ראובן עטר כבש גול מדהים. שרף אמר, 'נכנסתם לדפי הזהב'".

על המעבר למכבי חיפה: "נמכרתי למכבי חיפה ב-1992. התחלתי כחלוץ, אבל שלמה שרף ראה אותי כמגן שמאלי בנבחרת. ב-92/93, בהשאלה למכבי נתניה, נתתי עונה מדהימה עם 14 שערים ו-8 בישולים. אמרתי להם מנראש שאני בא לשחק כחלוץ. הראיתי שאני יכול להצטיין גם בהתקפה וגם בהגנה. זו הייתה השנה שהציבה אותי על המפה".

על היכולות שלו: "אמרתי לעיתונאי שיש לי מהירות, טכניקה ובעיטה טובה בשתי הרגליים. הוא כתב שאמרתי שיש לי רגל ימין כמו אורי מלמיליאן ורגל שמאל כמו למשה סיני, אבל התכוונתי לטכניקה. עבדתי על רגל שמאל מגיל 14 מול חומה בטוברוק. המאמן דחף אותי. קיללתי אותו אז, אבל בסוף הודיתי לו, כי זה נתן לי יתרון כמגן".

על המאמנים הטובים ביותר שפגש בהם בקריירה: "שלמה שרף וגיורא שפיגל היו הכי טובים. שניהם דרשו עבודה קשה ואמונה עצמית. שרף הוציא ממני את המיטב בנבחרת, ושפיגל בנה קבוצה מדהימה בחיפה. הם לימדו אותי משמעת טקטית ואיך להיות ווינר, גם כשאתה לא הכי מוכשר. תמיד האמנתי בהם. אני בוחר בש.ג כמאמן הכי טוב שהיה לי: שלמה וגיורא…"

על השחקן הכי טוב לצידו: "איל ברקוביץ' היה הכי טוב ששיחקתי איתו. היו לו שש עיניים על המגרש. הוא שינה את המשחק בפארק דה פראנס כשנכנס. החלק שלו בנסיקה שלי היה עצום, כי הוא ידע למצוא אותי במסירות מדויקות ולשנות את הקצב. הוא היה שחקן ברמה של אירופה".

על שחקני הדור הנוכחי: "ערן זהבי היחיד שהיה יכול לשחק איתנו ב-1993, כי הוא ווינר אמיתי. רוי רביבו מגן שמאלי עם פוטנציאל, אבל חייב לשפר את רגל ימין. מנור סולומון ואוסקר גלוך לא היו מתקרבים לנבחרת שלנו. חסר להם רעב. בזמננו, שיחקנו עם תשוקה, לא בשביל לייקים באינסטגרם".

על מכבי נתניה כיום: "מכבי נתניה לא תיקח אליפות גם בעוד 50 שנה וגם עם טייקון של 2.2 מיליארד דולר, המבנה לא עובד. יש יותר מדי אינטרסים פנימיים שמפרקים את המועדון. פעם היינו גדולים, אבל היום אין סיכוי. גם אם ייקחו גביע, זה לא יספיק. צריך 100 מיליון שקל וקסם כדי לחזור לימי הזוהר".