אם צריך עוד ראייה לכך שכדורגל הנבחרות הוא ענף לא רציני, הביטו בנתונים של ממפיס דפאי - הכובש והמבשל המצטיין בהיסטוריה של נבחרת הולנד. ממפיס בישל נגד פינלנד שני שערים בפגרת הנבחרות האחרונה ובכך העלה את מספר הבישולים שלו במדים הכתומים המפורסמים ל-34. הוא, כאמור, גם הכובש המצטיין בנבחרת בכתום עם 54 שערים.
דפאי הוא שחקן טוב, שכבש בכל טורניר גדול ובכל קמפיין מוקדמות מאז הבכורה שלו בנבחרת הולנד ב-2013, אבל העובדה שיש לו 89 שערים ובישולים במדי הנבחרת, כשמאחוריו אגדות של המשחק כמו רובין ואן פרסי (67 שערים ובישולים), אריאן רובן (65), ווסלי סניידר (64) ודניס ברגקאמפ (61) מלמדת הרבה יותר על רמת כדורגל הנבחרות מאשר על היציבות או האיכות שלו כשחקן נבחרת הולנד.
ממפיס, כאמור, שחקן לא רע אבל הוא לא הצליח בכל קבוצה ששיחק בארבע הליגות הגדולות (מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, אתלטיקו מדריד) ובחינה מדוקדקת יותר של שעריו, מגלה בדיוק באילו מסגרות ונגד אילו נבחרות הוא הצליח להגיע למספרים שהגיע אליהם. הוא כבש חמישה שערים נגד גיברלטר, ארבעה שערים נגד מונטנגרו, שלושה שערים נגד בלארוס, שלושה שערים נגד מאלטה, הוא כבש כמה פעמים נגד ליטא, לוקסמבורג וצפון אירלנד. יש לו גם שני שערים נגד גרמניה, בלגיה ואוסטריה.
בסך הכל כבש 11 שערים במשחקי ידידות ועוד 8 שערים בטורניר הידידות, גביע האומות. במוקדמות המונדיאל כבש 21 שערים (66% מהם נגד מונטנגרו, בלארוס, גיבלרטר, ליטא ומלטה) ויש לו 7 שערים במוקדמות היורו (85% נגד בלארוס, גיבלרטר, אסטוניה וצפון אירלנד). היו לו שלושה שערים במונדיאלים ושלושה ביורואים.
סתם לשם השוואה, מרקו ואן באסטן שיחק 58 משחקים בנבחרת הולנד ורובם, 77%, נגד נבחרות ממדינות עם יותר מעשרה מיליון תושבים. אמנם, היריבה נגדה כבש הכי הרבה שערים היתה מאלטה (6 - בעיקר בזכות חמישייה אחת) אבל ואן באסטן כבש נגד איטליה את אותו מספר שערים שממפיס כבש נגד מונטנגרו, 4. ואן באסטן גם כבש 4 נגד אנגליה, 3 נגד פולין, 2 נגד בריה"מ, 2 נגד גרמניה ושניים נגד יוון. הוא גם היה הכובש המצטיין של יורו 1988 ולמרות שלא כבש ביורו 1992, נבחר לאחד מהשחקנים של הטורניר.
היסטורית זה מעליב להשוות בין ממפיס לוואן באסטן (וכל מי שראה את ואן באסטן יגיד את זה) אבל מה לעשות, בגלל שכדורגל נבחרות הפך לענף שונה ומאוד נחות מכדורגל מועדונים, לממפיס יש פי 2 יותר שערים בנבחרת ההולנדית מאשר לואן באסטן. וזה מה שיהיה כתוב בספרי ההיסטוריה (או בוויקיפדיה). ועוד 20 שנה, אנשים עוד יחשבו שממפיס דפאי היה טוב מוואן באסטן בחולצה הכתומה.
זה אך ורק בגלל שהיום רוב כדורגל הנבחרות הוא פשוט מפגש קצוות לא תחרותי ולא מעניין. הרבה מאוד משחקים שפשוט לא שווה לפתוח את הטלוויזיה עבורם. המפגשים המעניינים ברמה הכי גבוהה בין יריבות שוות פחות או יותר, מתקיימים לעיתים נדירות וגם הם, בדרך כלל, במשחקי ידידות חסרי משמעות.
אין כדורגל מרגש ומעניין יותר מאשר הכדורגל במונדיאל. הוכחה לכך היא שפיפ"א מכניסה בערך 100 מיליון דולר למשחק בטורניר הזה. זה אומר שהוא יוצר עניין עצום. היורו גם יוצר עניין רב. אבל המוקדמות המנופחות (בחייאת, למה שמישהו ירצה לראות את אוסטריה כובשת עשירייה נגד סן מרינו, מה הטעם?), משחקי הידידות (שזה גם מגוחך שרושמים את השערים בהם כשערים אמיתיים), טורנירי הידידות המשונים (ליגת האומות) - הפכו כל חלוץ סביר לכובש המצטיין בהיסטוריה של נבחרתו.
והניפוחים הנוספים לטורנירי היורו (גדלו מ-16 נבחרות ל-24 נבחרות) והמונדיאל (עשויים להגדיל אותו מ-48 נבחרות ל-64 נבחרות) יהפכו גם את הכדורגל בטורנירי הגמר למדולל מאיכות. בכך מנהלי הכדורגל פוגעים במה שהפך את טורנירי הגמר למיוחדים כל כך - משחקים בין הנבחרות הכי טובות בעולם. היי, אבל אולי ממפיס ישבור את שיא הכיבושים למשחק במונדיאל נגד קורסאו או כף ורדה במונדיאל הקרוב. זה משהו לצפות לו!