נבחרת הכדורגל של ישראל נראתה אמש (שלישי) טוב יותר בהשוואה לתצוגת הנפל שלה מול נורבגיה, אבל בסיכומו של דבר הפסד הוא הפסד.
התוצאה 0:3 לזכות איטליה החלשה, שוב הוכיחה שעם הגנה כה רעועה אי אפשר להצליח, בטח כאשר זה המשחק השני ברציפות שבו ההתקפה הישראלית לא הבקיעה שער. חבל מאוד משום שאיטליה היא נבחרת חסרת כוכבים, אפורה וחסרת השראה.
המשחק באודינה העמיד את המאמן רן בן שמעון ושחקניו בפני מבחן של ממש, מפני שהתבוסה 5:0 שנחלה הנבחרת באוסלו נתקעה כנראה בגרונם של רבים, לכן הפעולה הראשונה שאותה ביצע בן שמעון הייתה לוותר על דניאל פרץ ולהפקיד את אפודת השוער בידיו של עומרי גלזר. מבחינתו של המאמן הלאומי זוהי הודעה גלויה על כישלון ההחלטה שקיבל מזמן: ללכת עם דניאל לאורכה של הדרך.
פרץ נאלץ לבלוע את הגלולה המרה, אבל גם מחליפו גלזר לא הצליח להושיע את הנבחרת. מעתה יש להכריע מי יהיה השוער המוביל, בדיוק כפי שבעבר היה ברור שיעקב חודורוב הוא השוער הראשון, וששנים אחריו יהיה זה יצחק ויסוקר.
אבל זו לא רק שאלת השוער, אלא העובדה שנבחרת ישראל, התמימה "מצליחה" פעם אחר פעם לפשל ולהעניק בזמן אמת הזדמנויות פז ליריבותיה. אמש זה קרה, למשל, עם הפנדל שבו זכתה איטליה בדקה ה־45, או עם איבוד הכדור של הצעיר סתיו טוריאל, שהסתיים בשער חובה. הוא בוודאי למד את הלקח, ועתידו לפניו.
עכשיו, כל מי שחלם בישראל על המונדיאל הקרוב, יכול להתחיל לחלום על השתתפות באליפות אירופה. לחלום תמיד אפשר.