ה-NBA היתה ליגת הספורט הראשונה שאימצה את הקונספט של תקרת השכר. לא בדיוק ה-NBA אלא BAA שהתאחדה עם ה-NBL כדי לייצר את ה-NBA ב-1949. ה-NBA היתה גם הליגה הראשונה שאימצה את הקונספט של תקרת השכר המודרנית: הסכמה בין איגוד השחקנים לבעלי הקבוצות על חלוקת ההכנסות של הליגה. זה קרה ב-1984/85 ומאז, בעצם, התקרה קובעת גורלות לקבוצות.
קבוצות ב-NBA מתכננות את עתידן שנים קדימה תוך כדי חישובים שנראים כמעט בלתי אפשריים. או כפי שתיאר זאת סאמר ג'אסר, האסטרטג הישראלית של תקרת השכר של מילווקי באקס: "זה פאזל תלת-מימדי שצריך לבנות תוך כדי חשיבה על הטווח הקצר, הטווח הבינוני והטווח הארוך".
חוקי תקרת השכר מסובכים מאוד אבל לעונה הקרובה צריך לדעת שהתקרה היא 154.6 מיליון דולר (עלייה של 10% מהעונה שלפני) ותקרת היוקרה (שאם עוקפים אותה צריך לשלם מס יוקרה) עומדת על 187.9 מיליון דולר.
שני "הסינרים" הנוספים מגבילים את הקבוצות בעסקאות שהן יכולות לעשות ושחקנים שהן יכולות להחתים. והם עומדים על 195.9 מיליון דולר (סינר ראשון) ו-207.8 מיליון דולר (סינר שני). עוד משהו שצריך להביא בחשבון: קבוצה שמשלמת עונות רצופות תקרת יוקרה צריכה לשלם "קנסות" - מה שהופך את ההוצאה השנתית על שכר שחקנים, בחלק מהמקרים, לחצי מיליארד דולר או יותר.
גם צריך להבין שהחוקים של תקרת השכר יכולים "לתקוע" קבוצות עם חוזים גרועים לטווח הארוך. למשל, אם יש לך שני שחקנים שצפויים להרוויח 100 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות אבל הם פצועים או פשוט מאכזבים, אתה תתקשה להיפטר מהם ולהתחיל בנייה מחדש עם מקום מתחת לתקרת השכר.
אקסיומה ב-NBA היא שהמצב של תקרת השכר מכתיב את רמת הלחץ שיש על כל קבוצה. אם, למשל, קבוצה נמצאת ב"סינר השני" - היא לא יכולה להסתפק בעונה "בסדר כזו", היא חייבת לרשום הצלחות כי אם לא יהיו הצלחות, זה לא רק בזבוז כסף, זה גם יוצר מצב בו קשה להוסיף או לשנות משהו בסגל בעונה שאחרי. כך יוצא שקבוצות יכולות לבלות 3-4-5 אולי עשור שלם בבצורת מקצועית בגלל חוזים גרועים.
לפי ניתוח מצב תקרת השכר של הקבוצות ב-NBA אפשר גם להעריך מי הקבוצה :שיופעל עליה הכי הרבה לחץ העונה (בהנחה שאנחנו לא לוקחים בחשבון מה שיקרה ללוס אנג'לס קליפרס בעקבות מה שנראה כמו התנהלות לא חוקית של הארגון בהקשר של החתמת קוואי לנארד). ואלו הקבוצות עם מצב תקרת השכר הכי מלחיץ.
גולדן סטייט ווריירס
גולדן סטייט היא הקבוצה בעלת תקציב השכר הגבוה ביותר - 248.4 מיליון דולר והמשמעות היא שסטף קרי, ג'ימי באטלר, דריימונד גרין, אל הורפורד - 147 ביחד - הם הכלים העיקריים שאיתם סטיב קר צריך לנסות לזכות באליפות. לווריירס יש את בחירות הדראפט שלהם אבל בלי נכסים משמעותיים (שחקנים צעירים, בחירות דראפט בלוטרי) מלבד ג'ונתן קאמינגה (שאחרי שחתם על חוזה לטווח הקצר צריכים למצוא טרייד לעשות עליו) - אין לקבוצה כל כך הרבה דרכים לשפר את הסגל הקיים, אחד מהסגלים המבוגרים בליגה.
קליבלנד קאבלירס
קליבלנד נבנתה סביב דונובן מיטשל, דריוס גרלנד, אוון מובלי וג'ארט אלן ובשתי העונות האחרונות איכזבה בפלייאוף. עם תקציב שכר של 242 מיליון דולר, רק הווריירס משלמים יותר מהם לשחקניהם, והמשמעות היא שהעונה - עם מזרח חלש מאי פעם - רק אליפות תמנע מהסגל הזה להתפרק (וגם זה לא בטוח).
מינסוטה טימברוולבס
מינסוטה היא הקבוצה עם תקציב השכר השלישי הכי גבוה בליגה וגם היא עם מעט מאוד גמישות לשינוי הסגל. רודי גובר - עם חוזה של 35+ מיליון דולר בשנה עד גיל 2028 - הוא לא בדיוק הפרטנר האידיאלי לאנת'וני אדוארדס וכך גם ג'וליוס רנדל. מייק קונלי, שיחגוג 38 בתחילת העונה, לא בדיוק האיש שיחזיק כפוינט גארד פותח כעונה שלמה. בוולבס מקווים שרוב דלינגהאם הרכז הצעיר וטרנס שאנון ישתפרו באופן משמעותי ויתנו לה יותר כלים כדי להתמודד עם אוקלהומה סיטי ת'אנדר העונה ובעונות הבאות.
ניו יורק ניקס
הניקס בעצם הכריזו מה יחשב לכישלון אחרי פיטורי טום ת'יבודו, שהביא אותם לגמר המזרח הראשון שלה בשני העשורים האחרונים. מייק בראון צריך להביא אליפות לניו יורק בעלת תקציב השכר הרביעי הכי גדול בליגה. הקבוצה בנויה היטב אבל עם שתי נקודות תורפה רציניות בהגנה: קרל אנתוני טאונס וג'יילן ברונסון - שני השחקנים ההתקפיים הכי טובים של הקבוצה. ברונסון, שהסכים לחתום על חוזה נמוך יותר ממה שהיה יכול לקבל כדי לאפשר סגל איכותי יותר סביבו (בהנחה שלא חתם על הסכם חסות עם חברה לשתילת עצים), יודע שזה מה שיש לו. ואם זה צריך לנצח.
בוסטון סלטיקס
בגלל הפציעה של ג'ייסון טייטום, המטרה העיקרית של בוסטון העונה תהיה להיפטר מאנפרני סיימונס שמרוויח 27 מיליון דולר בעונה ובכך לצאת מהסינר השני. הקבוצה תצטרך גם למצוא עוד טרייד, כנראה על סם האוזר, בשביל לעשות "ריסט" על קנסות התקרת היוקרה שלהם ולהגיע לעונה הבאה כשהם יכולים לבנות קבוצה סביב שחקני הגרעין שלהם בלי לשלם קנסות על עקיפת תקרת היוקרה: ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, דריק ווייט ופייטון פריצ'ארד.
דנבר נאגטס
דנבר לא בעלת אחד מ-10 תקציבי השכר הכי גבוהים ב-NBA (במקום ה-11 עם תקציב של 206.4 מיליון דולר) אבל אחרי המהלכים שהעבירו את מייקל פורטר ג'וניור לברוקלין בשביל יותר עומק ואיכות על הספסל, הם צריכים להבטיח את הישארותם של ניקולה יוקיץ' וכריסטיאן בראון. יוקיץ' על חוזה עם אופציית שחקן ב-2027/28 - מה שאומר שאם הוא לא מאריך את החוזה שלו בסוף עונת 2025/26, הקבוצה עשויה לאבד את השחקן הכי טוב בליגה בחינם. זה שם את כל המערכת בלחץ לא נורמלי. במיוחד כאשר בלוס אנג'לס לייקרס מייצרת לעצמה מקום מתחת לתקרת השכר בצורה של סנטר גאון ושמנמן.
פיניקס סאנס ומילווקי באקס
פיניקס ומילווקי במצב דומה. הפיינליסטיות מ-2021 לא הצליחו לבנות את עצמן סביב הכוכב הגדול שלהן כמו שצריך והעונה יצאו לדרך חדשה מסביב לכוכבים הנאמנים שרוצים להישאר בקבוצה אבל לא רוצים לראות שבקבוצה יודעים מה לעשות כדי להיות תחרותיים.
פיניקס סאנס של דווין בוקר, בעלת תקציב השכר ה-7 הכי גדול, משלמת לבראדלי ביל ולשחקנים אחרים ששיחררה והגיע לסיכום פריסת תשלומים עבורם 23 מיליון דולר בעונה הקרובה. אלו 23 מיליון דולר שמכונים "dead money" כי הם נחשבים בחישובי התקרה אבל לא עושים כלום למען הקבוצה. הסגל של פיניקס יקר ובשום צורה לא טוב מספיק כדי להתחרות במערב על מקום בפלייאוף.
מילווקי הגיעה לסיכום דומה עם דמיאן לילארד והיא משלמת גם כן 23 מיליון דולר בעונה הקרובה לשחקן שלא ישחק עבורה יותר. בניגוד לפיניקס, מילווקי מתחת לתקרת היוקרה. נחמה קטנה - בטח אם יאניס אנטטוקומפו יחליט שכבר לא מתאים לו. עם זאת, המצב של שתיהן לא ממש גרוע כי שתי הקבוצות יכולות להרוויח הרבה מאוד נכסים (בחירות דראפט בעיקר) אם יעשו טרייד על הכוכבים הגדולים שלהן.
דיכאון קליני
על ניו אורלינס פליקנס וסקרמנטו קינגס - שתי קבוצות עם תקציבי שכר של יותר מ-200 מיליון דולר - לא באמת כדאי לדבר. זה מדכא מדי.
דאלאס מאבריקס
כזכור ניקו האריסון, הג'נרל מנג'ר של דאלאס, עשה טרייד על לוקה דונצ'יץ' והבטיח שבשלוש עונות הבאות, הקבוצה שלו תלך על האליפות. בעיה להבטיח דבר כזה כשמביאים את אנתוני דיוויס, שמתקשה לסיים את ארוחת הבוקר מבלי להיפצע וכשבונים על שיתוף הפעולה שלו עם הכוכב הכי לא יציב נפשית בליגה, קיירי אירווינג (שלא בטוח שיצליח לחזור העונה מקריעה של הרצועה הצולבת). קופר פלאג הוא רוקי ולא בטוח שזה חכם לבנות עליו כשחקן שתורם לניצחונות בעונתו הראשונה. המשמעות של כל הדברים האלה היא שמאבריקס, הקבוצה עם תקציב השכר השישי הכי גדול בליגה (224 מיליון דולר) תתקשה לעמוד בהבטחה של ניקו. אולי זה לא היה כזה חכם לעשות טרייד על אחד מהשחקנים הטובים בליגה.
פילדלפיה סבנטי-סיקרס
ואת המצב הכי גרוע נשאיר לסוף. פילדלפיה סבנטי-סיקרס. ג'ואל אמביד יקבל בעונה הבאה 55 מיליון דולר. בעונה שאחרי יקבל 59 מיליון דולר ואז ב-2027/28 יקבל 64 מיליון דולר. וזה לא נגמר. בעונתו האחרונה בחוזה, יש לו אופציית שחקן וסביר להניח שהוא יקח אותו, הוא 69 מיליון דולר. כמה הוא ישחק עבור כל הכסף הזה? בגיל 31 ועם היסטוריית הפציעות שלו, סביר להניח שהוא יקבל לאורך החוזה שלו משהו כמו 2 מיליון דולר למשחק. ואם זה לא מספיק גרוע, אז חברו לקבוצה, פול ג'ורג' יקבל בשנים הבאות: 51 מיליון דולר, 54 מיליון דולר ו-56 מיליון דולר. סביר מאוד להניח שבגילו (35) ועם היסטוריית הפציעות שלו לא ישחק הרבה יותר מאשר אמביד. וככה יותר מ-100 מיליון דולר בשנה ילכו על שני שחקנים שקשה עד בלתי אפשרי לבנות קבוצה הישגית סביבם. וזה ישאר ככה עד 2027/28 לפחות כי מלבד ניו אורלינס, אין אף קבוצה טיפשה מספיק כדי לקחת את אחד מהם אליה.