נבחרת הכדורגל של נורבגיה ניצחה אמש (מוצאי שבת) 0:5 את ישראל, והדבר שבלט יותר מכל במשחקה הוא הקלות הבלתי נתפסת שבה הבקיעה את השערים. מראש ידענו עד כמה קשה יהיה לישראל להצליח באוסלו, אבל הפעם נראה היה שהנבחרת הבייתית פשוט טיילה במגרש, ועשתה בו כרצונה, מבלי שתיתקל במיכשולים של ממש. זו הייתה הופעה ישראלית קטסטרופלית, שכמותה איני זוכר זה שנים אחדות.
דווקא הדקות הראשונות היו יוצאות דופן, בזכותו של השוער דניאל פרץ, שהדף פעמיים את בעיטות העונשין של ארלינג הולנד. פרץ ידוע כמי שמתמחה בהצלות כאלה, אך מיד אחר כך התברר שבמשחק עצמו הוא נכנע לכמה כדורים, ששוער נבחרת לאומית צריך לבלום. הכוונה בעיקר לשתי נגיחות של הולנד, שנחתו ברישתו של דניאל. החלוץ הנורבגי סיים את ההתמודדות עם שלושער, שהובקעו כאילו ללא מאמץ, ובכך הוסיף את כדור המשחק לאוסף הכדורים הגדול שבארון הפרסים שלו. הוא בכושר הבקעה מעולה, ואין כמו שוערי הליגה האנגלית כדי להעיד על כך.
אין חולק על יכולתה של הנבחרת הבייתית. אבל בדקות רבות, במחצית השנייה, בהיותה כבר ביתרון של 0:3 היא שיחקה בהילוך איטי, והרבתה להחזיק בכדור בקו האחורי. הגנתה ציפתה שמישהו משחקני ישראל ינסה לאתגר אותה וללחוץ עליה, ואז יהיה ביכולתה לצאת להתקפת בזק. אלא שנבחרתנו המתינה בטריטוריה שלה, ואף אחד משחקני הקו הקידמי והקישור, לא נע קדימה במטרה להקשות על נורבגיה. הדבר נבע כנראה מתוך פחד ובהלה שאחזו בהם. למרות זאת עלה בידי נורבגיה לכבוש שני שערים במחצית זו, ולהשלים ניצחון של 0:5.
ההפסד הכבד שנחלו המאמן רן בן שמעון ושחקניו רק הוכיח שישראל, כמיטב המסורת, נותרה נבחרת מוגבלת, כזו שיכולה אמנם לנצח את מולדובה ואסטוניה, אולם כנראה שלא מעבר לכך. את השיעור המכאיב הזה, שקיבלנו על כר הדשא באוסלו, אסור יהיה לשכוח לתקופה ארוכה מאד: בכל פעם שנורבגיה העלתה הילוך והאיצה, היא הביכה לגמרי את ישראל, שלא מצאה את ידיה ולא את רגליה.למהירות המשחק הנורווגי ולכוח המתפרץ שלהם, לא הייתה לנו תגובה של ממש.
תחילתו של השיעור הוא בחולשת ההגנה שנפרצה כאילו אינה קיימת, ומכאן הנתון המדאיג: ספיגת 10 שערים בשני משחקיה האחרונים בקמפיין. עם הנתון הזה אי אפשר להתווכח. הוא מכאיב משום שהקו האחורי כלל את שחקני ההגנה הטובים ביותר שיש לנו. כמוהו הקישור, שנבלע אי שם במרכז המגרש, וההתקפה שכלל לא באה לידי ביטוי.
למעשה וויתר רן בן שמעון על חלוץ מטרה, בתקווה שמנור סולומון ואוסקר גלוך יעשו קסמים. המציאות הוכיחה שחרף יכולתם הטכנית הגבוהה, היא לא הניבה את התוצאה הרצויה. ההגנה הנורבגית דאגה לכך ששוערה יהיה חסר תעסוקה במרבית הזמן.
על הספסל הישראלי ישב, בין היתר, החלוץ דור תורג'מן, שנכנס כמחליף רק בדקה ה- 87. ומה כבר יכול היה תורג'מן לעשות ברגעים המעטים שנותרו עד לשריקת הסיום? בעצם כלום, פרט לעבירה שבגללה ספג כרטיס צהוב. בימים אלה כמו כל אחד אחר, הייתי רוצה להחמיא לנבחרת הכדורגל, אבל היא לא נתנה לי אפילו סיבה אחת טובה לעשות זאת.