לאמין ימאל הגיע לפגרה הבינלאומית הראשונה של העונה עם פציעה קלה במפשעה. במחלקה הרפואית של ברצלונה עדכנו את ההתאחדות לכדורגל הספרדית שצריך להיזהר עם הנער בן ה-18 ולהגביל את דקות המשחק שלו במוקדמות המונדיאל. ואולם, בספרד נתנו לו לשחק יותר מדי והפציעה שלו החמירה.
כמובן שמי ששילם את המחיר על זה היא ברצלונה, שממנה ימאל נעדר ובעצם לא חזר במלואו עד הפגרה באוקטובר. מן הסתם, ההתאחדות לכדורגל, הנבחרת ומאמן הנבחרת לואיס דה לה פואנטה ספגו ביקורות על ההתנהלות שלהם מול ימאל וברצלונה. הביקורות היו חריפות בהחלט אבל גם מאוד מוצדקות. ואז ההתאחדות הזמינה אותו שוב לנבחרת - אחרי שימאל חזר לכמה משחקים במדי ברצלונה ולא היה במיטבו. כמובן שבברצלונה הכריזו עליו כפצוע ואסרו עליו להצטרף לנבחרת. ימאל בעצמו דיבר עם לה פואנטה ואמר לו שהוא סובל מכאבים וזקוק למנוחה. לפי הדיווחים, המאמן ענה לו '"אם אתה יכול לשחק במועדון, אתה יכול לשחק גם אצלנו".
הבלאגן באמת מיותר. אם ההתאחדות היתה מתנהלת באחריות מינימלית וחושבת לרגע על העומס שמופעל על הילד בן ה-18, בכלל לא היה סיפור. אבל ההתאחדות לא משלמת לימאל מיליוני יורו בחודש כמו ברצלונה, אז מה איכפת לה? אם הוא יכול לשחק בברצלונה, הוא יכול לשחק גם בנבחרת. מה, לא? יש אפילו חוק של פיפ"א שמחייב את המועדונים לשחרר שחקנים לנבחרת. סיפורים דומים קורים בכמעט כל נבחרת. כולל נבחרת צרפת בעקבות הפציעות של עוסמאן דמבלה ודזירה דואה.
פגרות הנבחרות בספטמבר ואוקטובר הן כאב ראש עצום למועדונים, שרק מתחילים את העונה שלהם וכבר צריכים לשלוח את השחקנים הכי טובים שלהם לגופי ספורט פחות טובים מהם, שלא פעם עושים להם נזק עם טיפול קלוקל בפציעות ולא כל כך מתעניינים במה שהשחקנים עושים במועדונים שלהם.
ואולם, גם הנבחרות לא נהנות מהן כי במקום לקבל זמן רב מרוכז עם השחקנים ולפתח משהו קוהרנטי, מקבלים שברי עונה שבהם השחקנים די שבורים. המצב אבסורדי וזה ברור. זה כל כך ברור שאפילו פיפ"א הבינה שצריך לשנות אותו איכשהו. ולכן פגרת הנבחרות של אוקטובר הנוכחי תהיה פגרת הנבחרות האחרונה שתראה כך.
כיום יש חמש פגרות נבחרות. במרץ, יוני, ספטמבר, אוקטובר ונובמבר. פיפ"א החליטה לשנות את לוח השנה הבינלאומי לשנים 2026 עד 2030 ומהשנה הבאה כבר לא יהיה שבוע בספטמבר ושבוע באוקטובר אלא פגרה של יותר משבועיים בין ספטמבר לאוקטובר המוקדם. כל נבחרת תשחק מקסימום ארבעה משחקים בשבועיים האלה - מה שאומר שהמועדונים הגדולים באירופה לא ישחקו כדורגל במשך שלושה שבועות - כמה שבועות אחרי תחילת העונה.
וכמובן שהשאירו את הפגרות בנובמבר, מרץ ויוני. כלומר, לא באמת פתרו דבר. כן, פיפ"א לא פותרת בעיות. הפתרון צריך להיות הרבה יותר פשוט. 8 חודשים רצופים של כדורגל מועדונים ועוד חודשיים של פגרת נבחרת. מה שיאפשר רצפים ארוכים וברורים ויותר חשוב: חודש מנוחה לכדורגלנים הבכירים אחרי העונה ולפני תחילת אימוני ההכנה לעונה.
אבל הפתרון הזה הגיוני הרבה יותר מדי כנראה. והוא גם ידרוש לקצץ בכמות המשחקים - וזה הולך נגד הרצון של פיפ"א להגדיל את המונדיאל ואת מונדיאל המועדונים בעשרות קבוצות. אז בכלל. פיפ"א, כאמור, לא פותרת אף בעיה. אז צפו לעוד סיפורים כמו ימאל, דמבלה ודואה. פשוט בפגרה אחת פחות.