ביולי 2011 אוליבר גלסנר, בלם SV ריד, כבר היה בן 36 כאשר קבוצתו הגיעה לבירה האוסטרית למשחק האחרון בקריירה שלו. במהלך המשחק גלסנר ספג נגיחה לראש בקרב אווירי נגד שחקן ראפיד וינה. הבלם הוותיק סבל מזעזוע מוח ונאלץ לרדת מהמגרש. למרות זעזוע המוח הוא הוגדר בריא מספיק כדי לשחק במסגרת האירופאית במשחק חוץ נגד ברונדבי. יום לפני המשחק נגד הדנים, נגח בכדור במהלך האימון.
ביום למחרת, גלסנר סבל מכאבי ראש חזקים ואמר לשותפו לחדר שהוא לא יגיע לארוחת הצהריים הקבוצתית. כשלא הגיע לאימון לפני המשחק, רודולף זאונר, חברו להגנה, ידע שזה לא מתאים לגלסנר, שלא איחר לאימון לאורך כל הקריירה שלו. זאונר רץ לחדרו של גלסנר וגילה אותו על רצפת המקלחת - עדיין בהכרה אבל בלי היכולת לזוז. זאונר התקשר מיד לרופא של הקבוצה ולאמבולנס, שלקח אותו לבית חולים בקופנהגן. גלזר עבר ניתוח חירום. הוא סבל מדימום מוחי.
הניתוח היה מוצלח, חייו של גלסנר ניצלו אבל הוא היה צריך ללמוד מחדש דברים בסיסיים כמו לדבר וללכת. גלסנר הראה נחישות, רצינות ומקצועיות בשיקום שלו כמו שהראה לאורך הקריירה שלו. הוא עשה אימונים מנטליים ופיזיותרפיה, עבד עם קלינאי תקשורת ועבד עם מומחים אחרי מדי יום עד שמוחו חזר לפעול בקיבולת מלאה. הוא אמנם היה צריך לפרוש ממשחק אבל הוא היה נחוש להמשיך את חייו בכדורגל.
אירוע הדימום המוחי מהמשחק האחרון בקריירה של גלסנר כשחקן עיצב את קריירת האימון שלו יותר מאשר כל דבר אחרי שחווה בכדורגל מאז גיל 8. הוא מעניק עדיפות ראשונה לבריאות ולרווחה של שחקניו וזה אותנטי אצלו, לא משהו מאולץ שביקשו ממנו לעשות. באמת איכפת לו משחקניו ומחייהם.
ומאחר שגם למד מחדש לדבר וללכת, גלסנר הבין משהו על איך ללמד את שחקניו את הכדורגל שהוא רוצה לראות מהם. אם יש משהו שמגדיר את גלסנר כמאמן זו היכולת שלו לפשט את הדרישות שלו משחקניו ולהבהיר להם בדיוק מה הם צריכים לעשות בכל שלב במשחק.
גלסנר מעצב את האימונים סביב תרגילים לרגעים ספציפיים ששחקניו יתקלו בהם במשחק מול היריבה הבאה. אחרי שהוא מבצע ניתוח מעמיק של היריבה, הוא עובר עם שחקניו בדקדוק רב על איך לגשת לכל שחקן יריבה, מתי לצאת ללחוץ ואיך, איפה קל יותר להשיג יתרון מספרי ומאילו מקומות במגרש אפשר להניע את הכדור "ורטקלית" לכיוון השער בצורה היעילה ביותר.
השחקנים שלו יודעים שהם צריכים לרוץ הרבה, הם יודעים בדיוק כמה הם צריכים לרוץ בכל משחק ובכל רגע במשחק. הם גם יודעים שאצל גלסנר אין הנחות אבל יש הבנה מלאה לצרכים שלהם וליכולות שלהם. כמו כן, כל אימון מסתיים עם 15 דקות עבודה על מצבים נייחים. יש לו מאמן למצבים נייחים התקפיים ומאמן למצבים נייחים הגנתיים.
האימונים תפורים אישית להתאמת השחקן לדרישות הפיזיות והטקטיות של השיטה והוא תמיד יעדיף את השחקן המתאים יותר לסגנון מאשר השחקן המוכשר, שיכול להוסיף איזשהו משהו אקסטרה אבל דופק את כל תוכנית הלחץ של כולם. כל אימון נמדד, כל אימון מנותח על ידי צוותו. גלסנר הופך את המטריקות הפיזיקליות - מספר ספרינטים במהירות שיא, ספרינטים, אינטנסיביות, יכולת להגיע ולהשיג "כדורים שניים" (כדור שאין עליו שליטה אחרי מהלך כלשהו של היריבה), לכלי הסברה לשחקנים.
ביכולת להסביר משימות מורכבות בפשטות ובבהירות, גלסנר משתמש כדי להבהיר לשחקניו מה הוא רוצה מהם מול הווידאו או על המגרש עצמו וגם כדי לדייק את הרכישות של מנהליו. כשהיה מאמן בריד, ישב עם נשיא המועדון מול סרטונים שהכין בעצמו כדי להראות למנהל המועדון כמה מהר כל שחקן יכול לרוץ בתוך המערך שלו. הוא ישב מולו עם רשימת שחקנים והנתונים שלהם כדי לברר "על הק"מ" מי הכי מתאים לסגנון המשחק שהוא רוצה להטמיע בקבוצתו.
למרות המקצועית והדקדקנות האוסטרית, בשיחותיו בפאנלים ובפורומים מקצועיים, גלסנר מבליט דווקא את חשיבות העבודה החברתית והמנטלית מול חניכיו ומאמניו. "הדבר הכי חשוב למאמן או למנהל זה שהוא יאהב אנשים" אמר גלסנר בשיחה עם סטודנטים בקינג'ס קולג' שבלונדון. "אתה, כמנהל, חייב להרגיש שכולם אנשים ששווה לדבר איתם, בגלל שכל אינדיבידואל, לא משנה כמה הוא מבוגר, צעיר, מאיזה תרבות הוא, מאיזו מדינה, מאיזו דת, כולם רוצים שיראו אותם".
וזו גם הדרך שלו להוציא את המיטב משחקניו - למרות הכדורגל ההגנתי מאוד והדרישות הפיזיות הקשוחות מאוד. הוא בונה להם מה שהוא מכנה "נרטיב טקטי" ומסביר לשחקניו - עם אנליטיקה ומספרים מתקדמים - איך הם יוציאו את הטוב ביותר מעצמם מהפוזיציה שלהם במערך שלו. ומאחר שהם יודעים שהוא באמת דואג להם, הם עושים מה שהוא מבקש מהם ומשתפרים כאינדיבידואלים וכקבוצה.
אולי זה קשור לפציעה הנוראית בראש שהיתה יכולה להרוג אותו, אולי זה קשור לתהליך השיקום הקשה לא פחות שעבר, אבל מה שברור מהקריירה שלו זה שגלסנר הוא המאמן שלומד הכי הרבה מההפסדים שלו ומהרגעים הקשים. גלסנר, באמת, לא כקלישאה, לא רואה בהפסד ככישלון הדרך שלו אלא רק כ"הבהרה" לאיך הוא יכול להשתפר כמאמן. לכן זה לא פלא שהתחיל את הקדנציה שלו בקריסטל פאלאס בלי ניצחון בשמונת משחקיו הראשונים ומאז, פחות או יותר, הוא הפך את הלונדונים לאחת מהקבוצות הטובות ביותר באנגליה, ואולי באירופה.
"כולנו היינו עדיין עם נרות מסביבנו כל ערב אם לא היה בחור אחד שניסה אלף פעמים להמציא את הנורה. הוא נכשל ונכשל ונכשל עד שהצליח בזה" אמר גלסנר. "זה אותו דבר בכדורגל. בוא ננסה משהו חדש, בוא נהיה עם ראש פתוח, בוא ננסה את הטוב ביותר שלנו. ננסה וננסה וננסה". בינתיים, הוא מנסה בלונדון בצורה מוצלחת ביותר. הוא כל כך מוצלח שכיום גלסנר המועמד הפייבוריט להחליף את רובן אמורים במנצ'סטר יונייטד, שזה כבר פרויקט שיקום רציני. רציני כמעט כמו שיקום מדימום מוחי.