כאשר ז'ואאו פדרו, חלוץ צ'לסי, היה בן שנה, אביו - ז'ואאו דה ז'זוס, או פשוט צ'יקאו - נשלח ל-16 שנה לכלא בגין סיוע לרצח. צ'יקאו היה כדורגלן בבוטאפוגו לפני שנעצר ורצה שז'ואאו שלו יהיה כדורגלן גם, אבל הקריירה שלו הסתיימה כשנכנס לכלא. הוא אמנם שוחרר אחרי שמונה שנים על התנהגות טובה, אבל ב-2011 חזר לכלא אחרי שאיים על אנשים עם נשק חם. צ'יקאו פספס לחלוטין את הילדות וההתבגרות של בנו, ולא היה שם כדי לסייע לו להפוך לכדורגלן שהוא רצה שיהיה.
את ז'ואאו הקטן גידלה אימו, פלאביה ז'ונקיירה, בשנות העשרים המוקדמות שלה, עם עזרה מאמא שלה. היא עבדה בכמה עבודות והשכירה שטח מסחרי קטן שהיה בבעלות המשפחה כדי לממן לז'ואאו חינוך טוב (הוא למד בבית ספר פרטי). על הדרך גם למדה מנהל עסקים. לעיתים ויתרה על ארוחות כדי שלז'ואאו יהיה מה לאכול, וגם כדי שיוכל להשקיע מעצמו במה שהוא הכי אוהב: כדורגל.
לא היה לפדרו אבא, אבל היתה לו סופר אמא, שנפרדה מאביו שבכלא, וגם התחילה לצאת עם מי שיהיה אביו החורג, ז'ואן קרלוס.
כשלז'ואאו פדרו כבר היה נער צעיר, קבוצות מרחבי ריו דה ז'נרו וסאו פאולו התחילו להתעניין בכישרון מריביירו פרטו, מאות ק"מ מהמרכזים האורבניים הגדולים של ברזיל. בגיל 13, סקאוטים כבר טענו שמדובר בשחקן טכני בצורה יוצאת דופן ובעל אישיות טובה. פלומיננזה, אחת מהקבוצות הגדולות במדינת ריו דה ז'נרו, החתימה את ז'ואאו, ופלאביה עברה איתו לריו.
הבעיות לא נגמרו, אבל מרסלו טשיירה, מנהל האקדמיה של פלומיננזה, הסכים לשלם סכום כלשהו לז'ואאו ולאימו. "הגעתי למרסלו לשיחה של שלוש שעות, בו סיפרתי לו עם דמעות בעיניים שאין לי כסף לכל מה שצריך," אמרה פלאביה ל-GloboEsporte. "חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא לא צריכה לדאוג מזה יותר," אמר טשיירה לאותו עיתון באותה כתבה. "אני חושב שהחוויה הזו גרמה לי להבין שאני צריך להתרכז כמו שצריך בכדורגל כדי שבעתיד אני אדאג למשפחה שלי, לאמא שלי ולסבתא שלי."
הילד של הכדורגלן שגדל בלי אבא, הפך לגבר של המשפחה, וכנער כבר הפך למפרנס העיקרי שלה. "תמיד רציתי להיות על המגרש עם אבא שלי, אבל לא יכולתי כי הוא היה בכלא", אמר ז'ואאו. "אבל המשפחה שלי, אמא שלי וסבתא שלי, הם הכל בשבילי".
בגיל 19, ז'ואאו פדרו כבר היה שחקן בבוגרים של פלומיננזה, וקיבל הצעה להצטרף לווטפורד. בדצמבר 2019 הוא הגיע ללונדון עם אמו, סבתו, אביו החורג, סוכנו וחברו היוטיובר "רואן". הם הגיעו כדי לתמוך בו במסע קשה בצורה בלתי רגילה. הוא לא הבין את השפה, מזג האוויר היה משהו שהוא בחיים שלו לא נתקל בו, והיה צריך לקבל כפפות מאוהד במשחק הראשון במדי ווטפורד - פריט לבוש שלא הכיר בעצם.
הכדורגל גם היה בקצב שהוא התקשה להשתלב בו. הוא בקושי תקשר עם חבריו לקבוצה ולא הרגיש מחויבות של המועדון לקדם אותו. אבל כשיש לך מקור מוטיבציה כמו אמא שלא אכלה בשביל שתוכל לשחק כדורגל, הקשיים הם רק מכשולים בדרך להצלחה.
ז'ואאו פדרו לא התכוון לעצור את נסיקתו. גם מותו המפתיע של אביו החורג ב-2021, מוות שהיה לו קשה לעכל, אבל הוא המשיך עם הנחישות שלו לטפס הכי גבוה שהוא יכול. הוא קעקע על גופו את המילה "Predestinado" ("המיועד") וכבש שערים חשובים לווטפורד. ב-2023 עבר לברייטון, וגם שם הציג את אותה נחישות בלתי ניתנת לשבירה.
והיום הוא כבר השחקן המצטיין של צ'לסי. בפרמיירליג, כבש שניים ובישל שלושה בארבעה משחקים בלבד. היחיד שהתחיל עונה יותר טוב בהיסטוריה של צ'לסי בפרמיירליג היה אדן הזאר, שהיה מעורב ב-5 שערים ב-3 משחקים בלבד.
ולפדרו יש תפקיד לא פחות חשוב מבחינת צ'לסי, ואולי מבחינתו. הוא לוקח את אסטבאו, הברזילאי בן ה-18, תחת כנפו. "אסטבאו הוא ביישן," אמר פדרו בראיון ל"ייבנינג סטנדרט". "זה קשה לו להסתגל. אני כל הזמן דורש ממנו לבקש דברים באנגלית ולהתרגל. האימונים ארוכים בשבילו, והוא מרגיש עייף לפני שהוא הולך לחדר כושר. גם כשאני לא צריך להיות בחדר כושר, אני הולך איתו. זה חשוב עבורו. הוא יודע כמה הפרמיירליג פיזית וקשה".
וככה צ'לסי מרוויחה פעמיים: חלוץ בן 24 בסוף החודש, שעבר את כל הקשיים האפשריים, והגיע ללונדון כשהוא מוכן לשים את הקבוצה על הכתפיים שלו ובאותו הזמן לטפח, לעשות מה שלא עשו עבורו: להיות מודל לחיקוי ומנטור לכישרון ברזילאי עולה.