ליברפול היתה הסיפור הגדול בקיץ. היא השקיעה בעצמה הרבה כסף כדי להביא את שחקני העתיד הכי טובים אליהם. וזה קורה בקיץ אחרי עונה בה נגעו ברמת הביצוע הכי מרשימה שלהם בשנים האחרונות. כלומר, נרכשו העילית של העילית כדי לקחת את פרויקט העלית הזה קדימה. וזה לא סיפור של מיליונים, זה סיפור של מיליארדים. בחמש-שש השנים הבאות, ליברפול מקווה לייצר יותר מ-800 מיליון ליש"ט בעונה והרבה מאוד תלוי בכישרונות שרכשו בכמעט חצי מיליארד ליש"ט.
ומתוך כל השחקנים שהביאו כדי לבנות סביבם לעשור הקרוב - כמעט כולם מעל 1.85 מטר: הוגו אקיטקה - 1.91 מטר; אלכסנדר איסאק - 1.92 מטר; גיורגי ממרדשווילי - 1.98 מטר. והם מצטרפים לקבוצה של ענקים. וירג'יל ואן דייק - 1.95 מטר; איברהים קונאטה - 1.94 מטר; אליסון בקר - 1.93 מטר; קודי גאקפו - 1.92 מטר; ראיין חראפנברך - 1.91 מטר; דומיניק; ג'ו גומש - 1.88 מטר, ודומיניק סובוסלאיי - 1.86 מטר.
ברור שעדיין יש שחקנים נמוכים ברמות הגבוהות ביותר אבל בגלל הדרישות הפיזיות של המשחק - הצורך לגמוע קילומטרים רבים במהירות גבוהה, הפיזיות הגוברת במצבים הנייחים והדרישות הגופניות ההולכות וגדלות - השחקן הממוצע גדל בס"מ כל עשור. לפי מחקר של אוניברסיטת פורטסמות' ואוניברסיטת וולברהמפטון, שעוקבות אחר המדדים של השחקנים המקצוענים באנגליה מאז 1970, השחקן הממוצע היום הוא גבוה יותר, רזה יותר ומהיר יותר מאשר כל שחקן ממוצע בחמש הדורות לפניו.
מגרשי האימון החדישים, האימונים המדעיים והדרישות הטקטיות משחקנים יצרו דרישות מאוד ספציפיות מהאקדמיות והן יצרו את האבטיפוס לכדורגלן העתיד. או שהוא ענק שיכול להתמודד עם ענקיים כמוהו או שהוא זריז, מהיר וחזק מספיק כדי לחיות בין ענקים. אבל מה שהכי השפיע על הגוף שמחפשים כיום בכדורגל זה כנראה פחות הצורך ביתרון במצבים הנייחים ויותר מגרשי הדשא.
עד לפני 20 שנה משחקים ברמות הכי גבוהות שוחקו גם בבוץ. היום, בזכות טכנולוגיה ותחזוקת דשא שעולה מיליונים, המגרשים כיום הם משטחים רכים וישרים ובלי שום בוץ שמחייב מבנה טיפה יותר עבה בקרב על כדור. "השינויים בסוג הגוף שצריך בכדורגל קרו מאוד מהר" אמר ד"ר אנת'וני ווב, מנהל מחלקת מדעי הספורט באוניברסיטת פורטסמות', "במיוחד במועדונים המוצלחים והגדולים יותר. זה משנה באופן ישיר את מי מגייסים בשוק העברות השחקנים".
באוניבסיטת וולברהמפטון, שם בדקו את הנתונים של גופי השחקנים במחלקה ביו-סטטיסטית, אמרו ש"כדורגלנים כיום הם בעלי גוף רזה ודק" בטח ובטח ביחס לשחקנים "היותר שרירים ועבדים בשנות השבעים, שמונים, תשעים ותחילת האלפיים". לפי פרופ' אלן נוויל מאוניברסיטת וולבהרמפטון: "השחקנים כיום הם הרבה יותר כמו ספורטאי סיבולת". כלומר כדורגלן ברמה הכי גבוהה כיום צריך להיות בעל גוף של רץ באולטרה-מרתונים או תריאטלוניסט. ועדיף שיהיה גבוה כי אז הוא מכונת לחץ טובה יותר והרבה יותר יעיל במצבים נייחים.
המחקר הזה נעשה ב-2019, כלומר מאז הכדורגלן הממוצע גדל ביותר מחצי ס"מ. ד"ר נוויל סיכם אותו כך: "אומר שכדאי למועדונים אנגלים להבין שיש עליהם למשוך שחקנים צעירים, פחות שריריים ונוקשיים כחלק מהערכת הכישרון שלהם. זיהוי ותוכניות פיתוח לשיפור ההצלחה שלו בעתיד. בתעשייה כל כך תחרותית ברמה הפיננסית, כל יתרון שאפשר להשיג הוא בעל פוטנציאל להשפיע בצורה חיובית על ביצועים בעתיד".
ונחשו מה קרה שש שנים אחרי? 8 מ-10 השחקנים הכי יקרים שעברו הקיץ הם מעל 1.80, חמישה מהם מעל 1.90 מטר. ובסופו של דבר, הכל נתונים. במחקר, כאמור, נעשה ב-2019, אז בדקו את השינויים בסוגי הגוף של יותר מ-2,600 כדורגלנים מקצוענים. כמעט כולם הרזו מהתקופה שלהם במחלקת הנוער. בקיצור, היו מועדונים חכמים שהקיץ הרוויחו מיליונים בגלל שחיפשו כישרונות פחות "שריריים ונוקשיים" וטיפחו באקדמיות שלהם איילות אתלטיות שגומעות 100 מטרים ב-15 צעדים, ולא טרקטורונים אנרגטיים שצריכים להתחרות נגד מכונית פורמולה 1.