חיים רביבו נזכר בפודקאסט "רביבו ושכנר" מבית ספורט1 במשחק הגורלי בין נבחרת ישראל ואוסטריה במסגרת מוקדמות מונדיאל 2002: "זה הרגע הכי קשה שהיה לי, המשחק הזה מול אוסטריה. הובלנו 0:1, קיבלתי כדור באגף הימני, המגן דחף אותי, וכשהוא דחף אותי, נתתי מכה בדשא וקרעתי את הרצועה בברך".
כוכב נבחרת ישראל בעבר סבל שנה קודם לכן מקריעה ברצועה ברגל השנייה וחווה סוג של דז'ה וו: "הרגשתי את אותו הדבר כמו הפציעה הקודמת, שיש כמו ניתוק כזה בין החלק העליון לחלק התחתון, אני מרגיש את זה ואני אומר 'חיים תמשיך, תמשיך אולי זה לא קרע'. ואז אני מרגיש שזהו אני לא יכול לעשות את הספרינט ואומר לריצ'רד נילסן (מאמן הנבחרת דאז) 'חילוף' ויוצא החוצה".
כשישב על הספסל רביבו חווה עוד כאב בנוסף לכאב הפיזי: "אני יושב בספסל ורואה את הדקה ה-90 ואני אומר לעצמי לפני הבעיטה החופשית של אנדראס הרצוג: 'לא עוד פעם', זה כמו איזה קארמה כזאת ואומר 'רק שזה לא יקרה לנו עוד פעם' ואז אנחנו מקבלים את הגול הזה".
לאחר המשחק רביבו פונה לבית החולים על מנת לעשות צילום MRI: "אני יושב ואומרים לי 'חיים, זה קרע' ואני ממש גמור - גם המשחק וגם הפציעה".
אבל שום דבר לא הכין את כוכב העבר של הנבחרת לכותרות של העיתון שלמחרת: "בבוקר פתחתי את העיתון והכתב כותב שם, שאני ברחתי מהמשחק. 'לחיים היה אסור היה לצאת מהמשחק הוא היה צריך להישאר עד דקה 90', ככה שלא מספיק שהכדור נכנס בדקה ה-90 ולא מספיק קרעתי את הרצועה, ואז עוד באותו זמן אני אומר לעצמי שאני לא אוכל לשחק עם פנרבחצ'ה בליגת האלופות, כאשר המשחק הבא שלנו היה מול ברצלונה בקאמפ נואו, ופיספסתי את חלק מהמשחקים האלה".