בעוד חודש ב־11 באוקטובר תשחק נבחרת הכדורגל בנורבגיה ושלושה ימים לאחר מכן באיטליה. שני המשחקים מול נבחרות הטובות ממנה יעמידו את המאמן בן שמעון בפני שתי החלטות כבדות משקל, הראשונה היא השאלה אם דניאל פרץ, שאכזב השבוע, ימשיך להיות השוער הפותח. השאלה השנייה מתייחסת ליכולתה של כל ההגנה הישראלית שסיימה את משחקה מול איטליה בספיגת חמישה שערים.
מפני שמדובר במשחקי חוץ בנורבגיה ובאיטליה, ספק אם ישנו מאמן שהיה מעלה בהרכב מולן שוער חסר כל ניסיון בין ארצי, כזה שעלול בגלל גודל המעמד לבצע שגיאות אלמנטריות, לכן הדיבורים על כך שעדיף כל שוער המשחק בליגה בקביעות על פני פרץ, הם בחזקת דיבורים בלבד.
זה כמובן אינו פוטר את בן שמעון מהבעיה הקיימת זו עונה שלישית ברציפות והיא היותו של דניאל שוער מחליף בקבוצותיו, מכאן שאם ימשיך לשבת על הספסל בהמבורג, בחירה בו להרכב בחודש הבא תיחשב בעיני רבים להחלטה של אין ברירה. במצב זה תינתן לו ההזדמנות להוכיח שלפחות בנבחרת, עדיין יש לו אפשרות להראות מה ביכולתו לעשות. אגב, נראה שמאמן הנבחרת סומך על השוער שלו, ולפחות מבחינתו ברור שאין ספק לגבי הצבתו בהרכב.
גם באשר לקו האחורי שלנו, המופקד על התקפות הנבחרות היריבות, הדברים אינם פשוטים. בכל פעם ששחקני איטליה עברו ממשחק רגיל למהירות ביצוע, הם פירקו לחלוטין את ההגנה והבקיעו בקלות יתרה את השערים לזכותם. יתרונו הגדול של בן שמעון כמאמן לאומי הוא בכך שביכולתו לבחור לנבחרת כל שחקן שירצה, חסרונו הגדול הוא במספר קטן מאוד של אימונים שבהם ניתן להגיע לשילוב מירבי בין כל שחקני העורף ואחר כך להשתלבותם במאבקי הנבחרת. מכיוון שזו המציאות, שני משחקיה הבאים של ישראל יציבו אותה בפני האתגר הקשה ביותר שעימו תתמודד בשלב הבתים של קדם גביע העולם".