אי שם בתחילת המאה הנוכחית, כאשר ארסן ונגר עדיין היה איש כדורגל ולא עסקן של פיפ"א, הוא השווה את השימוש של נבחרות בשחקניו מארסנל לחבר שמשאיל ממך את הרכב ועושה בו שמות. "מה שמאמני הנבחרות עושים זה כמו לקחת את הרכב שלי מהגארז' בלי רשות" אמר מאמן ארסנל בזמנו. "ואז להשתמש ברכב במשך 10 ימים ולהשאיר אותו בשדה עם מיכל דלק ריק. ואז אנחנו, מאמני המועדונים, צריכים לחלץ את הרכב אבל הוא שבור. ואז חודש אחרי הם יגיעו שוב כדי לקחת לך את הרכב. ואז אנחנו עוד צריכים להיות נחמדים בקשר לזה".
כן, שחקנים רבים - שאת שכרם מקבלים מהמועדונים שלהם - נפצעים במשחקי נבחרות, לעיתים במשחקי נבחרות מיותרים לחלוטין - וזה משפיע באופן דרמטי, מקצועית וכלכלית, בעיקר על מי שמשלם את שכרם.
התסכול הזה של מאמנים אף פעם לא "תוקן" - למרות שוונגר הפך לאחראי על פיתוח הכדורגל בפיפ"א או ג'וב מומצא אחר. אבל בעקבות הפציעה של עוסמאן דמבלה בפגרת הנבחרות הנוכחית אולי הסיטואציה הזו "תתוקן" על ידי אחת מהמעסיקות של ונגר - קטאר (ונגר עובד כפרשן ב-BeIN).
בעקבות הפציעה של כוכב פריז סן ז'רמן ונבחרת צרפת, המועדון הפריזאי בבעלות קטארית הודיע על כך שהוא מעוניין לשנות את כל "הפרוטוקולים שמסדירים את מערכת היחסים בין המועדונים לנבחרות". בהודעה שהוציאו באתר פריס סן ז'רמן ציינו שהקבוצה "סיפקה אינפורמציה רפואית קונקרטית" על עומס העבודה והסיכון לפציעה (של עומסאן דמבלה) אבל, לפי פ.ס.ז', ההמלצות הרפואיות "לא נלקחו בחשבון" על ידי הנבחת הצרפתית.
הקטארים, שדרך החסויות שלהם מממנים את שכר העסקנים בפיפ"א ואופ"א, יצאו בקריאה לשנות את הדרך בה נבחרות משתמשות בשחקנים של המועדונים. "האירועים הרציניים שאפשר היה למנוע חייבים להביא לפעולה מתקנת מהירה ומיידית" מסרו בהודעה לתקשורת. "המועדון עומד מוכן כדי לתרום אקטיבית למאמץ הקולקטיבי מתוך אינטרס לשמור על השחקנים וכל הכדורגל המקצועי".
אכן, אצילות יוצאת דופן מאנשים שבאופן ישיר הובילו לעיוות לוח השנה של הכדורגל לכמה שנים טובות בגלל המונדיאל בחורף, ובמסגרת התפקיד של נאסר אל חאליפי ב-ECA, ארגון המועדונים הגדולים באירופה, הובילו גם להגדלת ליגת האלופות ומספר המשחקים שהשחקנים משחקים מדי עונה.
צביעות קטארית בצד, יש אמת במה שהם אומרים. חייבים פעולה קולקטיבית של הכדורגל כולו כדי למנוע עוד ועוד מקרים של שחקנים שקורעים את הגוף שלהם ואז לא יכולים לתרום את מיטב הכישורים שלהם לקבוצתם או לנבחרתם.
הרי גם אם דמבלה יחזור למשחקי ליגת האלופות החשובים של פריז סן ז'רמן בשלב הליגה, הסיכויים שהוא יחזור בחדות ובכושר שהיו לו כשהוא היה בריא, הם די קטנים. זה קרה למרטין אודוגור של ארסנל בשנה שעברה. פציעה שלו במשחק הנבחרת הנורבגית נגד אוסטריה בספטמבר הובילה לכך שהיתה לו את העונה הכי גרועה בקריירה. הוא היה לחוץ לחזור למגרשים במדי ארסנל עוד לפני שהיה כשיר ב-100% וסבל מכך לאורך עונה שלמה.
כל המחקרים בנושא מצביעים על כך שעומס משחקים מוביל לפציעות שחקנים. זה ברמת עובדה, לא דעה או תיאוריה. ככל שמשחקים יותר, נפצעים יותר. בטח אם לא מצליחים להשתקם לחלוטין מפציעת עבר. בלוח השנה של הכדורגל אין זמן התאוששות מספק בין משחקים וגם "סגל רחב" של קבוצה לא באמת פותר את העובדה שכדורגל כיום הוא משחק פי כמה וכמה קשה יותר על הגוף האנושי מאשר הכדורגל של שנות ה-2000 המוקדמות.
הפתרון, ויש חשד סביר שבקטאר ובפיפ"א לא ממש רוצים לשמוע אותו, הוא לקצץ במספר המשחקים בעונה ולייצר רצפים ארוכים יותר של כדורגל מועדונים ולצמצם את מספר "הפגרות" הבינלאומיות למקסימום שתיים כאלו בשנה.
עונת כדורגל עם 30-32 משחקי ליגה, עוד מקסימום 20 משחקים במסגרות אחרות ומקסימום 10 משחקי נבחרות בחלונות של כמה שבועות רצופים זה הפתרון לטווח הארוך עבור הכדורגל והכדורגלנים. אבל יש יותר מדי ארגונים שמרוויחים הרבה יותר מדי כסף (ולא פחות חשוב, השפעה) עבור קיומם של הרבה יותר מדי משחקים. ולכן הבעיות של הכדורגל והכדורגלנים לא יפתרו בקרוב.