קצת תלוש מהמציאות לכתוב על כדורגל ישראלי, פחות מ-24 שעות אחרי שנבחרת ישראל בכדורסל מפרקת את נבחרת צרפת. לכתוב על 0:0 מתסכל בטדי ועל 0:4 חד צדדי בבלומפילד, ועל טבלה שמסתדרת אחרי שני מחזורים ומשחק חסר כמו שצפינו שתסתדר בסוף, לפחות מבחינת המוליכות. פעם, כשהיה פה כדורגל, מכבי תל אביב בכדורסל הייתה מסיימת עונה בלי הפסד ליגה. היום יש בה ליגה תלת ראשית ונבחרת כדורסל מרגשת ולכדורגל הישראלי יש כאילו ליגה חמש ראשית - שתיכף תתברר כדו או חד ראשית - ונבחרת כדורגל שרוב כוכביה מחוץ לסגל.
כוכביה… מי ישמע.
אבל אין ברירה, כמו של-27 אלף צופים בטדי לא הייתה ברירה והם הטריחו את עצמם ביום האחרון לחופש הגדול, בפקקים הגדולים מגוש דן לעיר הבירה, לגרד 0:0 רב נפגעים.
אבל אי אפשר לבוא בטענות לשחקנים - שרובם לא מוכשרים - שהם לא מצליחים להפיק גאונות. מצד אחד, ירדן שועה ללא כושר משחק, אחרי השעיה, ועומר אצילי שגמר תחמושת - שניהם יוצאים בחילוף כפול בדקה 74 ואחד מהם אפילו מפנה את מקומו לאביאל זרגרי, שבואו נגיד, לא האיש שישכיב שחקנים בדרך לשער בסלאלום בלתי נשכח. מנגד, גם ליריבה אין מה למכור. חזיזה כזכר לקבוצה שניצחה את יובנטוס רק לפני פחות מ-3 שנים, ואיזה ג'ורג'ה יובאנוביץ' שיש טענות שקרע רשתות לפני שנתיים במכבי תל אביב.
זהו, אין על מה להיתלות. רוב הכדורגל המבריק שלנו יושב על הספסל באירופה, או לכל היותר מאכזב שם ומוחלף אחרי מחצית. כל השאר צריך להתחבר לכדי קבוצה, על מנת שנתלהב פחות מהמהירות של מוזי ויותר מהמשחק הקבוצתי של בית"ר. על המאמנים פה מוטלת חובה לא רק לעשות תוצאות ולשמור על מקום עבודתם, אלא גם לגרום לאנשים שקנו כרטיס באפליקציה עם עמלה מופקעת, וחיפשו שעתיים חניה והלכו ברגל קילומטרים וישבו בלחות הזו - ליהנות. ואנחנו לא נהנים, וזה רק מחזור שני, במה שאמור להיות התלהבות גדולה של פתיחת עונה. ואלה שתי קבוצות עם הקהל הכי אימתני שקיים בישראל ושהמחויבות של העושים במלאכה היא בעיקר כלפיו.
את ברק יצחקי אנחנו כבר מכירים, אבל דייגו פלורס הוא חידה. התוצאות שלו לא יציבות והקבוצה חסרת כישרון, או איכות. ולכן, מצווה ממנו לייצר כדורגל איכותי מספיק, בוודאי כאשר היריבה נותרת בעשרה שחקנים בשלב כל כך מוקדם של המשחק. והדבר הזה אינו קיים. שבוע אחד אתה שומע שמכבי חיפה תהיה הסוס השחור של המרוץ לאליפות ומגלה שבוע אחרי שהיא בעיקר סוס מת, ואילו על בית"ר מספרים שהיא תתפוצץ סוף סוף העונה, אחרי 18 שנה שבה הקהל שלה בעיקר מפוצץ, והיא מוכרת נכס כמו סילבה קאני ליריבה שלה מאתמול ומנציחה את נחיתותה.
אז נכון, זה היה מפגש ראשון מתוך 10 שבו חמש הגדולות משחקות ראש בראש ובשאר הזמן הן משחקות נגד עצמן ונגד הזמן שמקציב להם המשחק לייצר תוצאה רבת שערים. אז נגמר 0:0, על מה הטענה? על כך שגם כשהרמה שווה, אין איכות ואין תוצר.
4 אדומים ו-39 צהובים שלפו השופטים במחזור הזה. במחזור הראשון נשלפו 40 צהובים בשישה משחקים והמחזור הזה עוד לא הושלם. בליגה הלאומית נשבר שיא במחזור הראשון עם 62 צהובים. לא תשכנעו אותי שהכדורגל הישראלי הפך פתאום לאלים. כן תשכנעו אותי שבאיגוד השופטים התכנסו בטרם העונה כדי להגביר את האכיפה. כמות הצהובים אינה הגיונית, 6-7 צהובים בממוצע למשחק זו לא כמות סטנדרטית, זו עליה של 50 אחוז בערך, זו עליה לא קונבנציונלית.
אז אתה אומר לעצמך: מה אתה רוצה, השופטים מקפידים ואם הם לא רואים מספיק טוב, על ה-VAR יושבים טובי המומחים. ואז, אתה מגלה שזוהר זסנו מקבל אדום על דריכה לא מכוונת על הקרסול של דולב חזיזה - כן, זה גם היה יכול להסתיים בשבר - ומהעבר השני מבוטל אדום לעלי מוחמד על המעדה שנראית די מכוונת של אריאל מנדי. והאדום מבוטל אחרי ששניר לוי - שופט מעולה בדרך כלל - צופה במסך. אני צופה שוב ושוב במהלך, מוחמד שם למנדי רגל. כן, זה ממש בקטנה, ולא מגיעים ממהלך כזה לבית חולים כמו במקרים של זסנו וחזיזה, אבל באיגוד השופטים צריכים לקבל החלטה אסטרטגית, לפסוק לפי כוונה ולא רק לפי תוצאה. כן, שחקן שדופק אגרוף באוויר צריך לקבל אדום ולא שחקן שהשתמש בהנפת המרפק שלו כדי לתת לעצמו תנופה ועל הדרך שבר למישהו את האף.
דור פרץ הגיע אתמול ל-70 שערים בקריירה. יש לו יותר גולים מירדן שועה, מגבי קניקובסקי, 20 יותר ממנור סולומון, כפול מאוסקר גלוך. דור פרץ לא חלוץ, לא שחקן יצירתי, לא פנדליסט. רוב השערים שלו הם של עוצמות. עולה לאוויר ונוגח בעוצמה, נכנס בטריילר וקורע את הרשת. דור פרץ הוא שחקן בוקס-טו-בוקס, מרחבה לרחבה. היו ימים שנתנו לו את חולצת הבלם, אמרו שאבי כהן המנוח עשה דרך דומה בקריירה שלו. הילדים עוד לא הספיקו להגיד בוקר טוב למורה אחרי החופש הגדול, ויש לדור פרץ כבר שני צמדים, אחד מול דינמו קייב, שהבטיח למכבי תל אביב מסע ארוך ולא מתגמל בליגה האירופית.
דור פרץ הוא מפלצת.
הוא אמנם כבר בן 30, אבל אם עסקינן בלייט בלומרים, ככה התחיל את הקריירה שלו בליגת העל, אחד, ערן זהבי, סוג של בוקס-טו-בוקס אצל אלי גוטמן. אם מישהו יבין שאפשר לעשות מהתנועה של פרץ ללא כדור מכונת שערים, גם ללייט בלומרים יהיה GOAT.
את עונת 21/2 התחיל על הקווים במכבי נתניה ריימונד אטפלד ואחרי ארבעה מחזורים שהניבו שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים הוא הוחלף בבני לם שסיים יפה את העונה. עונה אחר כך החזיק לם 11 מחזורים, בהם ניצח רק פעמיים, לפני שהוחלף ברן קוז'וך שגם הוא סיים יפה את העונה. קוז'וך החזיק מעמד בעונה שאחרי 10 מחזורים, ואז נתניה החליפה אותו בגיא צרפתי ואחר כך במרקו בלבול, עד שהגיעה לחוף מבטחים. בלבול ניצח פעם אחת והפסיד שש פעמים בשמונה המחזורים בהם עמד על הקווים עונה אחר כך בנתניה, לפני שהוחלף ביוסי אבוקסיס שסחף את נתניה לפלייאוף העליון.
עכשיו אבוקסיס עם שני הפסדים ו-8 שערי ספיגה, אבל בלי אייל סגל. אולי יש תעודת חסינות שאת העסק מנהל בחורצ'יק מאמריקה ולא אוהד שרוף, אבל אבוקסיס כנראה מכיר את השורה ההיסטורית שהורכבה פה למעלה, והחליף את ווילסון האריס והרי טבארש כבר אחרי 24 דקות, דור פרץ ויון ניקולאסקו. זה לא עזר. זה יעזור אם מכבי נתניה תצא מהלופ שבו היא נתונה ותפסיק להתחיל עונה במחזור עשירי, כי העונה אמנם ארוכה, אבל אי אפשר לתת פור כזה לליגה. בסוף הליגה תברח באמת.