ליברפול של העונה היא מכונת התקפה מפחידה, אך לא מאוזנת בקישור ההגנתי ובהגנה. לכן, משחקיה לעיתים קרובות נראים כמו משחקי כדורסל: מלאים בשינויי מומנטום קיצוניים ובהרבה שערים.
מאז ניוקאסל של עונת 1960/61, לא הייתה קבוצה כמו ליברפול הזו: היא הראשונה ב-65 העונות האחרונות שסופגת שני שערים או יותר בשני משחקיה הראשונים - ועדיין מנצחת את שניהם.
גם בעונה שעברה ליברפול הייתה קבוצה התקפית מצוינת, אבל אם ב-2024/25 ידעה לשלוט בקצב המשחק, הרי שהעונה - ללא הפליימייקינג של טרנט אלכסנדר-ארנולד וללא האחריות ההגנתית של אנדי רוברטסון - היא תלויה אף יותר בכישרון של כוכביה ההתקפיים וביכולת שלהם לייצר מצבים איכותיים כמעט בכל התקפה.
ארנה סלוט - שליברפול שלו כובשת 2.3 שערים למשחק, יותר מכל מאמן אחר בתולדות המועדון בליגה הראשונה - בנה קבוצה שהיא פשוט מכונה בלתי ניתנת לעצירה. ליברפול של סלוט כבשה הכי הרבה בפרמיירליג מאז תחילת העונה שעברה, בעטה הכי הרבה לשער, וגם הובילה את הליגה במדד השערים הצפויים (xG).
העונה, בשני המשחקים הראשונים, הקבוצה אף הגבירה את הנטייה ההתקפית שלה: כ-75% מהבעיטות הגיעו מתוך הרחבה - עלייה לעומת ממוצע של כ-66% בעונה שעברה.
ולכן, המשחק של היום (ראשון, 18:30, ספורט1) מול ארסנל הוא מפגש קלאסי שמאפשר לגעת - ולו חלקית - בשאלה הפילוסופית הגדולה של עולם הכדורגל: איזה סגנון מביא יותר תארים - הגנתי או התקפי?
אם ליברפול של ארנה סלוט מייצגת את הכדורגל ההתקפי, אז ארסנל של מיקל ארטטה היא התגלמות הפרגמטיזם. מאז יומו הראשון כמאמן, ארטטה פועל כדי שהקבוצה שלו תחנוק את היריבה - ולעיתים גם מוותר על האלמנט ההתקפי כדי לעשות את זה.
ארסנל סיימה את העונה שעברה עם 34 ספיגות בלבד - הכי מעט בפרמיירליג. זו הייתה העונה השנייה ברציפות בה לארסנל יש את ההגנה הטובה ביותר בליגה, ובפער. דויד ראיה זכה בשתי "כפפות זהב" רצופות, ועם 20 רשתות נקיות מאז תחילת העונה שעברה - לפחות שבע יותר מכל קבוצה אחרת - ארסנל גם נמנית עם הקבוצות הלוחצות הטובות ביותר בליגה, לפי כל המדדים המקובלים.
הסגנון ההגנתי הזה מעורר לא מעט ביקורת - בעיקר מצד אוהדי ארסנל, שחלקם עדיין חיים בתקופה שבה הקבוצה יכלה להרשות לעצמה לשים על הדשא שניים מתוך חמישה מהכישרונות ההתקפיים הגדולים בעולם באותה תקופה: דניס ברגקאמפ ותיירי הנרי.
ולכן, לא פעם, ארטטה "יתנצל" על משחקים הגנתיים מדי (כמו הניצחון העונה באולד טראפורד על מנצ'סטר יונייטד), אבל הוא לא מתנצל על כך שהסגנון הזה הופך את ארסנל לתחרותית והישגית - הרבה יותר ממה שהייתה מאז עונת האליפות של 2003/04.
אותו סגנון גם מחבר את ארטטה לארסנל של פעם - זו שלקחה אליפות באנפילד על הראש של ליברפול ב-1989. ג'ורג' גרהאם, המאמן הסקוטי שהביא שישה תארים בתשע שנים - כולל שתי אליפויות מול ליברפול הגדולה וגביע אירופי - היה מאמין גדול בכדורגל הגנתי וקשוח. "זה בסדר שאנשים שונאים אותנו", אמר פעם. "זה חלק מההיסטוריה שלנו".
כך או כך, סיפור האליפות לא ייסגר היום באנפילד. אבל אולי נקבל ממנו חלקיק של תשובה לשאלה הנצחית: איזה סגנון כדורגל מנצח יותר - התקפי או הגנתי?