נתחיל בדבר שאמור להיות ברור מאליו לכל שחקן, לכל מאמן, ולכל אוהד: עבירה המבוצעת על ידי ההגנה, ברחבת העונשין שלה, מחייבת שריקה לבעיטת עונשין. דחיפה בשתי ידיים על שחקן התקפה, היא עבירה, ולכן תמוה בעיני שישנם כאלה המטילים בכך ספק.
האמת היא שמדובר בלא פחות מאשר מגפה 'החוגגת' למעשה באירופה כולה, כנראה משום ששופטי כדורגל אחדים העדיפו ומעדיפים לא פעם 'לעצום עיניים' ולהתעלם מתפיסות ודחיפות בידיים, וכן ממשיכה בחולצות השחקנים. הדבר בולט במיוחד בעת ביצוע בעיטות קרן, והפך למשהו שבשגרה.
בשנת 2000, כאשר הדני ריצ'רד נילסן התמנה למאמן נבחרת ישראל, הוא דרש בתוקף מבלמיה דאז אמיר שלח ואריק בנאדו לא לשלוח ידיים לעבר שחקני ההתקפה שמולם שיחקו, אלא להשאירן לצדי הגוף ובכך להימנע מביצוע עבירה ברחבת 16 המטרים. עיתונאים שסיקרו אז את הנבחרת הלאומית, יעידו על כך. ונילסן ידע כמובן מה הוא עושה.
העובדה שאיגוד שופטי הכדורגל גיבה השבוע את ההחלטה על הפנדל בסכנין, היא כאמור בבחינת איתות לכל שחקן הגנה בארץ: חישבו על כל מה שאתם עושים. נכון לעכשיו אני רואה פעמים לא מעטות, גם במשחקים הנערכים ביבשת, ושאותם אני משדר במסכי הטלוויזיה של צ'רלטון, שתפיסות ודחיפות באמצעות הידיים, הפכו כביכול לחלק בלתי נפרד ממשחק הכדורגל - וחבל!