מהספסל של באיירן לספסל של המבורג • הטור של דני דבורין

המבורג סיימה את המחזור הראשון בתיקו ללא שערים במשחקה עם בורוסיה מנשנגלדבך, אבל את אפודת השוער היא השאירה בידיו של שוערה דניאל הוייר פרננדס. העובדה שהוייר פרננדס לא ספג שער, מבטיחה לו הרכב גם במחזור הבא, וכנראה שפרץ מבין זאת, בדיוק כמוני. האם הוא מאוכזב או מתוסכל? קרוב לוודאי שכן. עכשיו עליו להתאמן ולהסתיר את אותה אכזבה, בציפייה לכך שיגיע הרגע שבו יקרא אל ההרכב.

איני מכיר מאמנים שביכולתם להבטיח לכדורגלן כלשהו מקום ב-11 הראשונים, להוציא כמובן יוצאי דופן, כמו למשל לליאו מסי או לכריסטיאנו רונאלדו, שאגב, אינם זקוקים להבטחה כזו. ואם בכל זאת החליט דניאל פרץ שהמבורג תהיה תחנתו הראשונה אחרי באיירן, יתכן שסמך על יכולתו להרשים את הצוות המקצועי שלה, ובראשו את מאמן הקבוצה. אלא שבינתיים לדניאל הוייר פרננדס היו תוכניות משלו.

קודם כול זכרו לו בהמבורג את חלקו המשמעותי בעלייתה לליגה הבכירה, לאחר שנים שבהן כשלה בניסיונותיה. כנראה שדווקא בואו של פרץ אף דרבן את הוייר פרננדס להצטיין באימונים, ולזכותו של השוער הוותיק עמד נתון שאין להתעלם ממנו: פרץ ישב בבאיירן על הספסל, להוציא משחקים בודדים, וככזה, לא פשוט עבורו להדיח את השוער שסייע לקבוצה לשוב אל מקומה הטבעי.

הודעת המאמן על כך שבחר בהוייר פרננדס להיות השוער הראשון לא התקבלה בצהלות של שמחה אצל מאמן נבחרת ישראל רן בן שמעון. האמון שנותן רן בפרץ מוכר וידוע לכל, אולם גם לו חשוב, יותר מכל אחד אחר, שדניאל יהיה לא רק שוער של אימונים, אלא שוער של משחקים. אחרי הכול, שום אימון, טוב ככל שיהיה, אינו שווה ערך למשחק. לנו לא נותר אלא לקוות שפרץ אכן יקבל את ההזדמנות לשחק בשערה של המבורג, אחרת זו עלולה להיות עוד שנה מבוזבזת.