ירון גוזלי, אחד משחקני הכדורגל הבולטים של מכבי תל אביב בשנות ה-80, נזכר בעשור הצהוב ללא אליפות, לצד סיפורים מרתקים ממסע אישי ומקצועי. בנוסף, הוא מספר על חוויות מאחורי הקלעים, כולל פרשת קובלנץ השערורייתית, המורשת של אבא, יעקב גוזלי, ככוכב מכבי ת"א בשנות ה-50, וגם על חייו האישיים.
"אבא, יעקב, נולד בחאלב שבסוריה. אמא, אביבה, היא דור שביעי בארץ ישראל, משפחה שמוצאה ממצרים. אבא עלה עם משפחתו לשכונת חסן בק, הצמודה לכרם התימנים ביפו. בהמשך עברו להתגורר בבת ים. שם המשפחה המקורי שלנו היה גאזלה (צבי), ואבא החליט לשנות את השם לגוזלי".
הגאווה שלך היא אבא יעקב שכיכב במכבי תל אביב בשנות ה-50?
"זו גאווה אין קץ. אבא שיחק במכבי ת"א בתור הזהב של המועדון בשנות ה-50 עם שחקנים כמו בנדורי, מתניה, רזניק, גולדשטיין, מרימוביץ', רפי לוי ושייע גלזר שאבא תמיד מספר שהיה אלוהי החלוצים בתקופה הזו".
אבא שלך שיחק באחד הגמרים המשמעותיים בהיסטוריה
"וואו, הוותיקים זוכרים את גמר הגביע ב-1959, בו מכבי ת"א שיחקה נגד האלופה הפועל פ"ת ברמת גן. אבא שיחק כמגן, ומכבי הובילה 0:4 עד לדקה ה-80. פ"ת צימקה את התוצאה ל-3:4, אבל בעיטה אחרונה נהדפה על ידי השוער שרשטינסקי ואחר כך מהקו על ידי אבא, שהניף את גביע המדינה. בהמשך אבא עבר להכח ר"ג עם קדוש, קפיטולניק, צלניקר ואחרים ועזר לה להעפיל לליגה העליונה".
מה היה בפרשת קובלנץ עם נבחרת הנוער של קשטן?
"הייתי בנבחרת הנוער, היה אמור להיות מחנה אימונים בקובלנץ תחת המאמן דרור קשטן, אבל הדברים יצאו מכלל שליטה. שחקנים שיחקו קלפים על סכומים נכבדים, שיחקו בחדרים משחקי סטנגה, שחקן הביא את חברה שלו ללילה, היו כאלה שנעלמו מחנויות בגדים ונעליים בלי לשלם והשיא היה שפרצו לקופת צדקה כדי לקחת כסף גרמני. כל זה קרה בלי שהיו"ר משה פרנסיס והמאמן קשטן ידעו. מפתיע שהכול נעשה מתחת לגבם של היו"ר משה פרנסיס והמאמן דרור קשטן שאני רק ממבט שלו הייתי בשיתוק מתוך פחד. הפרשה הייתה כתם לכדורגל הישראלי, מי שהיה מעורב בכול דבר בקובלנץ נענש בחומרה, ובעיקר מי שלא היה אשם דרור קשטן. כשהשחקנים חזרו ושיחקו בליגה הישראלית, היו בקהל אוהדים ששרו וצעקו להם 'גנבים גנבים' על פי השיר של דורי בן זאב".
ספר על המשפחה שלך
"אני השלישי מבין ארבעה ילדים. יש לי בת ושלושה בנים, אני נולדתי ב-06/11/1966. גרנו בבת ים בקומה רביעית על עמודים, למדתי ביסודי בבת ים וסיימתי תיכון".
ואיך הגעת לכדורגל?
"דודה שלי, אחות של אבא הייתה נשואה לבלם הפועל ת"א מאיר ברנר הבלם שהחליף את דוד פרימו בדרבי ה-0:5 המפורסם. בגיל 5 קיבלתי מברנר כדור חדש שהביא מאירופה מתנה. וגם תלבושת כדורגל, ישנתי עם הכדור צמוד לכר".
יש לך סיפור מהתיכון?
:הייתי יושב בדרך כלל בספסלים האחוריים, ממתין לסיום השיעור לרוץ לבעוט בכדור. באחד השיעורים המורה ששמו קורן, הדהים כאשר פתח את השיעור ואמר לי בפני כול הכיתה בגאווה 'ירון ראיתי אותך אתמול בטלוויזיה משחק כדורגל'".
והיום אתה כבר סבא.
"וואו, אני כבר סבא ומתרגש מאוד, אבא יעקב הפך לסבא רבא. הנכדה הראשונה שמה אמי של הבת שלי אופיר. היא נשואה לבר מרמת יוחנן שהוא אוהד שרוף של מכבי חיפה, ובחתונה עם ביתי אופיר היו המון אוהדי מכבי חיפה שלא הפסיקו לשיר שירי חיפה. אני מסביר לו עד היום: "מכבי יש רק אחת, מכבי תל אביב".
איך הכרת את אשתך, איילת?
"הכרתי אותה בשדה חמד. שיחקתי כדורגל אצל דודתי רותי, והיא צפתה במשחקים. התחתנו כשהייתי בן 17, באולמי בון טון, עם אורחים מהכדורגל וזמר יווני. יש לנו שלושה ילדים, הבת אופיר, בן דור באמריקה ובן גל שהיה בכדורגל, אבל החליט שהוא לא רוצה להמשיך".
בוא נחזור לתחילת דרכך במכבי תל אביב.
"התחלתי בגיל 10 במבחנים בפארק הירקון, משם עם המצטיינים עברתי לאצטדיון המכבייה. זכיתי לשחק עם אלון נתן, חי קרייס ועוד רבים וטובים. אפי' הבן של טוביה צפריר איתו נפגשתי לאחרונה, צחק והודה כי הגיע למכבי רק בשל אהדתו של אביו את מכבי".
מי היה המאמן הראשון שלך?
"ליאור לויט הנפלא שאני זוכר שהגיע לאימון עם מנת פלאפל ביד. בהמשך שיחקתי במכבי פינחס ת"א כשהמאמן דב מאליס היה משאיר קבוצת שחקנים מחוננים לצפות באימונים של אביל'ה כהן, שוויצר, ויקי פרץ וירון עוז. בהמשך אימן אותי גם אודי נוסבאום".
מה היה קורה לפני משחקים?
"היינו מגיעים למשחקים בשבת מוקדם מאוד, אבל אבא לא התעורר כול כך מוקדם, אז הייתי מגיע באיחור. המאמן היה זיגי זילברשטיין, שחקן עבר מצטיין במכבי והפועל פ"ת שהיה לוקח אותי לשיחות, מסביר מה זה מקצוענות בכדורגל והיה נותן לי לשחק למרות האיחורים".
והיית מבקיע במשחק אימון נגד הבוגרים.
"המשחק לו ציפינו יותר מכול בנוער היה המשחק בחמישי נגד הבוגרים. שיחקנו בקריית שלום נגד הבוגרים, הייתי מצוין, כבשתי 4 שערים, אחד מהם מקו ה-16 בצ'יפ מעל מרכוס לרשת. הוא רץ אחריי וצעק לי 'יא בן זונה' המאמן שלנו שלומי אדרעי הוציא אותי מיד ובשבת כבר הייתי בסגל בבוגרים".
מה לגבי השירות הצבאי שלך?
"בקריה בתל אביב, במדור חיל האוויר. המפקד שלי לא ידע מה לעשות איתי בשל האימונים והמשחקים והציב אותי לצד אזרח עובד צה"ל בביקורות בבסיסים ותיקונים".
הייתה כתבה של בועז ביסמוט עלייך בבטאון חיל הים?
"ביסמוט, שעכשיו בפוליטיקה, בליכוד, הכין כתבה עליי תחת הכותרת 'יומנו של גוזל צהוב', בואו לראות את גוזלי יושב בשקם".
מי המאמן שהעלה אותך לבוגרים של מכבי תל אביב?
"איציק שניאור העלה אותי לבוגרים, אבל הלכתי שם לאיבוד כי בשל שורת השחקנים הבכירים לא זכיתי להזדמנויות רבות לשחק ולהוכיח".
ואצל שמעון שנהר זה השתנה?
"הימים הטובים שלי במכבי. חשתי משוחרר אצל שנהר, הוא נתן לי הזדמנויות בעמדות של בני טבק ואיוניר. השחקנים קראו לי 'הילד של שנהר', אבל הבעיה הייתה שלי, מלבד גול נגד מכבי יפו לשוער לביא קוזניצקי, מחליפו של הרצל קביליו, היו משחקים שכמעט הבקעתי".
זכית בגביע ליליאן עם שנהר.
"זכינו בגביע ליליאן שהיה אז תואר מכובד, חגגנו איתו, היינו קבוצת צמרת. כשרובי קיין אימן את מכבי ת"א, היה אירוע של חגיגת חולצות הרטרו של אופנת ברוך עם שחקני מכבי ת"א של אמצע שנות השמונים, קין חיבק אותי וזה היה עבורי מרגש מאוד".
ואיך אתה מסביר את העשור ללא אליפות צהובה בשנות השמונים?
"בהחלט עשור מקולל, 10 שנים ללא אליפות ורק 2 גביעי מדינה. כולל המשחק נגד מכבי חיפה וההפסד ההיסטורי בקריית אליעזר 10:0, למרות מאמנים גדולים ושחקנים מעולים שהיו אמורים להביא לפחות שתי אליפויות".
עם נבחרת הנוער היית גם באוסטרליה
"הייתי בנבחרת העתודה של המאמן מיחיץ' ולמעשה הייתי בכול הנבחרות הצעירות של ישראל, נבחרת מכבי ישראל תחת אשר אלמאני הנהדר ממכבי חיפה וכמובן נבחרת הנוער תחת מרימוביץ' וניסים בכר באוסטרליה, עם ליאור רוזנטל, קלינגר, והתגלית הענקית מבני יהודה משה אייזנברג, חלוץ ענק. הפסדנו לאוסטרליה ולא עלינו לשלב הבא".
למה עזבת את מכבי תל אביב?
"לקראת עונת 1987, אלי כהן השריף שהכיר אותי ממכבי תל אביב יצר קשר והביא אותי למכבי עמידר. סיימתי פרק עם החולצה מספר 15 במכבי ת"א. הייתה לי הרגשה שאיכזבתי את אבא, היה לי כישרון, אבל משהו היה חסר לליטוש היהלום".
ואיך היה במכבי עמידר ר"ג?
"בעמידר לקח אותי תחת חסותו החלוץ רחמים שלום, שהפך אותי לחלק מהמשפחה שלו, וכאן בעמידר החלו השערים שלי ליפול בקצב, עשיתי שם שלוש עונות נהדרות".
גם קיבלת פרס יוקרתי מאוד כי הבקעת נגד הפועל רמת גן בדרבי.
"היה דרבי בגביע הטוטו נגד הפועל ר"ג, מנהל הקבוצה דובי שרגאי הבטיח לי לטוס איתו על חשבון המועדון לפיינל פור הכדורסל אם ננצח ואבקיע גול. כבשתי צמד מול השוער שולי גילארדי, ניצחנו 2:3 וזכיתי לשבוע מהנה במינכן".
ואיך הסתיימה הקריירה?
"עזבתי את רמת עמידר, עברתי לבית"ר ר"ג וג'לגוליה ותם פרק הכדורגל שלי. ימים אחרים של תקשורת וסוכני שחקנים, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור".
מה אתה עושה היום?
"אני סוכן מכירות של חברת 'ניאופארם', אוהד את מכבי תל אביב ומדי פעם הולך למשחקי מכבי בבלומפילד. תמיד כשאני מבקש כרטיס, הדובר עופר רונן שולח לי".