יש רק מאמן אחד גרוע יותר בהיסטוריה של ווסטהאם בפרמיירליג מאשר גרהאם פוטר, המאמן הנוכחי: אברם גרנט.
פוטר, שמאמן את ווסטהאם מאז ינואר 2025, משיג ממוצע של 1.0 נק' למשחק. גרנט היה על 0.89. גרנט, כזכור, גם ירד ליגה עם ווסטהאם ועל פי תחילת העונה של הפטישים, גם גרהאם פוטר נראה בדרך לשם.
ואולם, אם גרנט ירד ליגה אחרי שהמאמנים לפניו היו עם 20%-50% יותר נקודות פר משחק, פוטר נכנס לסיטואציה של מועדון רעוע. גם קודמו ז'ולן לופטגי (1.18 נק' למשחק) לא בדיוק היה הצלחה גדולה במזרח לונדון וגם מנואל פלגריני, שהיה לפני הקדנציה השנייה של דייויד מויס (1.47 נק' למשחק), כשל (1.19 נק' למשחק).
נראה שבעשורים האחרונים מויס הוא המאמן היחיד שיודע להתמודד עם הסיטואציה במועדון הלונדוני וכל אחד אחר כושל בתוך המערכת הגרועה למדי שיש בווסטהאם.
המנהל הספורטיבי של ווסטהאם הוא מארק נובל, שחקן לשעבר שהוא סמל במועדון אבל רחוק מלהיות בליגה של חלק מהמנהלים הספורטיביים האחרים בפרמיירליג. גם המנהל הספורטיבי הקודם, טים שטיידטן, היה טיפוס בעייתי שבניגוד לאינסטינקטים של מנהלים ספורטיביים טובים, ממש רצה להיות בכותרות ובפרונט ולהסתכסך עם המאמנים שלו.
המשמעות של הבלאגן המקצועי שרוחש במועדון כבר כמה שנים טובות היא אחת: ווסטהאם, הקבוצה ה-17 הכי עשירה (מבחינת הכנסות) בכדורגל העולמי, היא קבוצה עם סגל בינוני מינוס, שדורש השקעה מהבעלות ו"ניהול נכסים" על ידי מבוגר אחראי שמבין משהו בכדורגל.
במקרים כאלה, של דשדוש, האצבעות המאשימות (וגם האצבעות האמצעיות) של האוהדים מכוונות כלפי הבעלים. במקרה של ווסטהאם, מדובר בדיוויד סאליבן, אחד מ-150 האנשים הכי עשירים בבריטניה.
סאליבן, ביחד עם שותפו דיוויד גולד, הפך למיליונר לפני גיל 25 בזכות עסק למכירת צילומי פורנו רך, שהתרחב לרשת חנויות מין וחברת הפקות לסרטים כחולים. הוא גם עסק בסרסור ואף נשלח לכלא על כך. "יש כאלה שמרוויחים את הכסף שלהם ממכירת נשק וסיגריות, אני מוכר פאן", הסביר את עצמו. למרות שהרוויח את כספו בפורנו, סליבאן נחשב לבעלים מאוד שמרן, שלא מוכן לקחת סיכונים ודי מתנגד לכל מיני חידושים.
סאליבן וגולד נכנסו לעולם הכדורגל דרך רכישת ברמינגהאם ב-1993 ואז ב-2010 לקחו את ווסטהאם מחברת ההשקעות האיסלנדית שרכשה אותה וקרסה כלכלית (כמובן שסאליבן עשה כמה פוילישטיקים במהלך המכירה כדי להעלים מס, העלמה שלא גילו שמונה שנים אחר כך - בקטנה).
סאליבן, שעם כספי הפורנו שלו בנה אימפריית נדל"ן, מחזיק כיום ב-38% מווסטהאם. ב-2023 הכניס לעסק את דניאל קרטיצקי, מיליארדר צ'כי מעסקי האנרגיה וגם הבעלים של ספרטה פראג. קרטיצקי מחזיק ב-27% מהקבוצה. נאמנות של משפחת גולד (דיוויד מת ב-2023) מחזיקה ב-25% מהקבוצה ופועלת לפי החליל של סאליבן. אלברט טריפ סמית', משקיע אמריקאי, מחזיק ב-8%. יש עוד כמה בעלי מניות קטנים יותר.
המועדון מנוהל, כרגע, על ידי סאליבן והמנכ"לית שלו "הברונית" קארן בריידי, שמינפה את תפקידה בכדורגל להיות הכוכבת של תוכנית הראליטי "המתלמד" לצד אלן שוגר (לשעבר הבעלים של טוטנהאם) וגם להיות חברה קונסרבטיבית בבית הלורדים כ"שגרירת העסקים הקטנים לממשלה הבריטית".
בגלל מבנה הבעלות, אין יותר מדי השקעה מהכיסים הפרטיים בסגל. המועדון הצליח להגדיל את הכנסותיו באופן משמעותי בזכות המעבר לאצטדיון האולימפי (על חשבון משלמי המיסים כמובן) ובין 2020 ל-2025 הבעלים - חלק מהאנשים הכי עשירים בבריטניה, אירופה וארצות הברית - השקיעו רק 54 מיליון ליש"ט מכיסם בסגל כשיריבות בסטטוס דומה כמו אסטון וילה וניוקאסל יונייטד זכו להשקעות פרטיות במאות מיליוני ליש"ט.
ההערכות הן שסאליבן, קרטיצקי ואלברט טריפ סמית' (עם כסף גם של מארק וולטר, הבעלים החדש של לוס אנג'לס לייקרס) נמצאים כעת בקרב על רכישת המועדון, ששוויו עומד על בין 800 מיליון ליש"ט ל-1 מיליארד ליש"ט. ועד שהעניין הפעוט הזה לא יסתדר, ווסטהאם - סביר להניח - לא תזכה להשקעה משמעותית והכרחית בסגל, אבל עוד יותר קריטי במי שמנהל את העסק.
עד שזה יקרה, גרנט אולי יזכה לכך שהסטטוס שלו כמאמן הגרוע ביותר - סטטיסטית - בתולדות ווסטהאם, ישתנה.