אוסקר גלוך התארח בפודקאסט "הפודיום" לאחר שכבר רשם שתי הופעות במדי אייאקס. הקשר הישראלי סיפר על הרגע הראשון בו הגיע למועדון: "איך שהגעתי אתה מרגיש שזה מועדון ענק, אחד הגדולים בהיסטוריה. הכל מסביב הוא הכי טוב כדי להצליח, זה מאוד מרגש".
גלוך התייחס לאצטדיון, הגישה של אייאקס למלחמה והופעת הבכורה: "בחיים לא הייתי באצטדיון 'בית' שהוא כל כך גדול והוא תמיד מפוצץ. זה מועדון שלא אכפת לו מהמלחמה, הוא תומך ביהודים. בדקות הראשונות ברור שהתרגשתי, אחרי זה לא שמתי לב לזה ואחר כך הבנתי כמה המעמד גדול".
הישראלי הצעיר גם סיפר על תחושה מוכרת מימיו במכבי תל אביב: "במשחק השני, שהיה משחק חוץ, הבנתי כמה לא רוצים שאייאקס תצליח, הייתי רגיל לזה במכבי תל אביב האמת. אני אוהב לשחק כשיש אוהדים, זה הדבר הכי מהנה בכדורגל, נקווה להביא להם הרבה שמחה".
על המספר המחייב שקיבל: "אמרו לי שאקבל את המספר 10, אבל אתה לא מאמין עד שזה לא מולך. לא ביקשתי את המספר, הם אמרו לי שאגיע ואקבל את המספר, ראיתי את המספר על הלוח עוד בלי השם שלי וגם הצלמים אמרו שזה מרגש. אתה מתחיל להבין שיש עליך הרבה אחריות כי הרבה שחקנים גדולים של אייאקס לבשו את החולצה עם המספר הזה".
במהלך הפרק התייחס היהלום הישראלי גם באחד הרגעים הקשים בקריירה שלו - כשנותר על ספסל נבחרת ישראל בחצי גמר פלייאוף העליה ליורו מול איסלנד, משחק שלבסוף הסתיים בתבוסה עגומה של 4:1. גלוך סיפר שהמשחק התקיים זמן קצר לאחר שחברו הטוב אפיק טרי ז"ל נפל בעזה: "זה היה שבועיים אחרי שאפיק נהרג, הייתי מאוד אמוציונלי שם וגם לקחתי את הספסול מאוד קשה אבל לא בקטע רע, אלא בקטע שאני רוצה לעזור ולנצח במשחק".
"אני חושב שהייתה לאלון חזן איזושהי תוכנית משחק ומטרה שאני אכנס ואכריע", הסביר גלוך. "אבל כששחקן משחק מהתחלה יש לו הרבה יותר ביטחון וזה אחרת. הרגשתי את הלחץ מהתחלה, זה היה הסיכוי האחרון שלנו לעלות ליורו". קשר אייאקס סיפר שנודע לו שאינו בהרכב ברגע האחרון: "גיליתי שאני לא בהרכב כשהסתכלתי על הלוח בחדר ההלבשה, זה מה שקצת אכזב אותי, כי אמרתי שאם אני לא פותח אז לפחות שישתף אותי לפני, שאהיה מוכן לזה. קיבלתי את זה מאוד קשה אחרי זה, לא דיברנו מאז על זה".
על התחושות הקשות לאחר מכן: "התאכזבתי, זה המשחק הכי גדול והוא בחר לא לפתוח איתי, אתה מרגיש מרוסק, היה קשה. הייתי מאוד עצבני ועצוב כי אני גם אוהד של הנבחרת, אני רוצה שהיא תצליח, כי בסוף זה בשביל העם שלו, אז זה היה אחד הימים העצובים בחיי".