כמה קל לבקר את דייגו פלורס | הטור של דני דבורין

מאז תחילה השבוע סופגת קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ביקורות קשות, כאילו נשכחה העובדה החשובה מאד שאת העונה האחרונה היא סיימה בפיגור של 19 נקודות מהזוכה באליפות, מכבי תל אביב.

הצהובים זכו בתואר כשבמאזנם 80 נקודות, בעוד שחיפה הירוקה, בעונה גרועה, צברה 61 בלבד. אני מזכיר זאת מפני שהביקורות על מאמנה החדש דייגו פלורס אינן מתיישרות עם הביקורות על מאמנים ישראלים. אישית, אני מתנגד לפיטורי מאמנים, ובוודאי לא ראוי לדבר על כך בעיצומו של חודש אוגוסט, אבל עובדה היא שעל פלורס הארגנטינאי קל מאוד לדבר.

ההדחה המוקדמת ממשחקי הקונפרנס ליג וההפסד הביתי האחרון בתוצאה 2:0 לבני ריינה, במסגרת גביע הטוטו, תמרצו חלק מהמבקרים, ולא רק ברשתות, להתייחס אליו כאל מי שעתידו במכבי חיפה כלל אינו בטוח. הם לא יאמרו זאת על מאמנים ישראלים ואומנם יש להם סיבה מוצדקת לכך: עדיין אפילו לא נשרקה השריקה הראשונה למחזור הראשון, אך כאשר על הדרך ניתן לנגוח במאמן זר, כמה פשוט לחלק מהביקורות להתייחס אליו בחוסר שוויוניות ברורה, בהשוואה למאמנים שלנו.

אני חושב, וכמעט בטוח, שפלורס מודע לאווירה החיצונית שנוצרה נגדו, מבלי שיהיה אפילו אזכור אחד לכך שמכבי חיפה סיימה את העונה האחרונה במקום השלישי, וכאמור, בפיגור נקודות גדול מאוד מהאלופה מכבי תל אביב. נתון זה חייב התייחסות, קל וחומר כאשר היום כמה מכוכבי הקבוצה, דין דוד, דיא סבע וליאור רפאלוב לא לובשים העונה את מדיה.

מבלי לחוות דעה מוקדמת על דייגו פלורס, אני כאן כדי לומר זאת ולא כדי להגן עליו. הרי הוא עצמו מודע לעובדה שמכבי חיפה היא שם גדול מאד בישראל ושעליו להובילה להצלחות.