מנצ'סטר יונייטד הייתה טובה יותר מארסנל אתמול (ראשון) בהפסד 1:0 באולד טראפורד, אבל מבט על הסטטיסטיקות המתקדמות מלמד שהקבוצה של רובן אמורים קנתה לעצמה עוד מאותן בעיות שפגעו בה בעשור האחרון, ולא הביאה את השחקנים שיפתרו את הצרות המהותיות שהיא עומדת בפניהן.
על פניו, יונייטד הייתה דומיננטית מול ארסנל לא כל כך מחוברת או חדה. היא החזיקה 61% מהזמן בכדור, בעטה 22 בעיטות לשער - וארסנל רק 9. היא עשתה יותר תאקלים (18-22), והיא נכנסה הרבה יותר פעמים לרחבה של ארסנל מאשר הלונדונים לרחבה שלה.
ואולם, הנתונים המתקדמים מראים כמה דברים אחרים.
למשל, כל 22 הבעיטות לשער של השדים האדומים הניבו רק 1.52 שערים צפויים, כלומר, איכות ההזדמנויות הכללית הייתה די דומה לזו של ארסנל (1.31). וזה רק הגיוני כשבוחנים את הנתונים המתקדמים של שחקני הרכש של הקבוצה מלפני הגעתם למנצ'סטר.
מתיאוס קוניה, שנרכש מוולבס, ובריאן אמבומו, שהגיע מברנטפורד, היו השחקנים שבעונה שעברה בפרמיירליג כבשו הכי הרבה שערים ביחס ל-xG שלהם. כלומר, הם נתנו אחלה גולים מרחוק, אבל לא הגיעו ליותר מדי הזדמנויות איכותיות.
סגנון המשחק של שניהם בהחלט מלהיב - הם מכדררים חזקים שמשחררים טילים מרחוק - אבל זה גם אומר שאם הם לא ישנו את האופי שלהם כשחקנים (ובגיל 25-26 זה קצת קשה), באולד טראפורד יראו העונה הרבה מאוד בעיטות חסרות סיכוי במקום ניסיונות לפרוץ את ההגנות ולהביא לקבוצה זווית בעיטה טובה יותר לשער.
גם בנימין ששקו, שהגיע מלייפציג, לא בדיוק יפתור ליונייטד את הבעיה הזו. הסלובני גם הוא אוהב לנסות להבקיע שערי עונה, ולפי הנתונים, פחות טוב בתנועה ללא כדור ובאחד על אחד מול שוערים.
הבעיה מחריפה בגלל שברונו פרננדש, המבוגר האחראי כביכול מעומק הקישור, גם כן אוהב בעיטות ספקולטיביות לשער.
וזה מחבר אותנו לבעיה השנייה של יונייטד, שאפשר לראות בנתונים המתקדמים: ארסנל רצה 137 ספרינטים באולד טראפורד - כמעט 10% יותר מהאדומים. הלונדונים גם הצליחו יותר בתאקלים שלהם, חילצו יותר כדורים בקישור, ואם מרטין אודגור וגבריאל מרטינלי היו מקבלים החלטות טיפה יותר טובות בשליש האחרון, ייתכן שחניכיו של מיקל ארטטה היו מסיימים את המשחק עם יותר משער אחד.
השער שלהם, אגב, נכבש גם בגלל טעות של השוער הטורקי של הקבוצה הביתית, אלטאי באינדיר. הנתונים הללו אומרים שיונייטד רכשה שלושה שחקנים התקפיים הקיץ, אבל לא הביאה שחקני חיזוק בשתי העמדות שבהן היא הכי זקוקה להם: קשר אחורי ושוער.
אתמול, הרבה יותר מדי פעמים, פרננדש, שחקן התקפי באופיו, הפקיר את עמדתו בקישור האחורי ועלה לבלות עם חבריו להתקפה, מה שהותיר את קאסמירו (או מנואל אוגרטה) לבדם מול שניים-שלושה שחקנים.
גם אם יונייטד תביא את קרלוס באלבה מברייטון (שירדה ממנו בגלל המחיר, לפי הדיווחים), או את אדם וורטון מקריסטל פאלאס (כשהרוב סבורים שיחליט להישאר בסלהרסט פארק בשנת מונדיאל), זה לא יפתור את בעיית האיזון הספציפית הזו. אלא אם כן פרננדש ישחק קדימה יותר, אבל אז שוב יהיו ליונייטד ארבעה שחקנים קדמיים שמעדיפים "להביא אחת" מקצה הרחבה, מאשר לקבל את ההחלטה הנכונה יותר להתקפה.
אתמול מנצ'סטר יונייטד נראתה כקבוצה הטובה יותר מהקבוצה האורחת, אבל אם היא לא תפתור את הבעיות המהותיות בקישור ובהתקפה שלה, המשחק המתסכל מול ארסנל יהיה רק תבנית לכל שאר 37 המשחקים בליגה העונה.