"אבא שלמה, אמא מרים עלו ארצה מאיסטנבול בשנת 1948, תחילה למעברת רמה ליד רחובות, משם לצריפים בשיכון המזרח, ומשם לשכונת פלורנטין - כי אבא היה סוחר פירות בשוק הסיטונאי. אנחנו שלושה ילדים, שתי אחיות ואני. נולדתי ב-23.1.1950", מספר אלי בכר, כדורגלן העבר שמזוהה עם הפועל תל אביב, שאיתה זכה באליפויות בנוער ובבוגרים - אבל התחיל בצד השני של הכביש.
"אבא היה אוהד קבוצת פנרבחצ'ה באיסטנבול, ובישראל, בשל הצבע הצהוב של פנרבחצ'ה, הוא אהד את מכבי תל אביב. כבר כילד קטן אבא לקח אותי למשחקי מכבי תל אביב במגרש המכביה, לצפות בבנדורי, גלזר, גולדשטיין, רפי לוי ומרימוביץ'. במקביל שיחקתי כדורגל ברחובות פלורנטין".
אבא מביא אותך למכבי תל אביב?
"כן, לקבוצה שהוא אהד. המאמן דב מאליס ביקש ממני באימון הקבלה להקפיץ כדור ולבעוט לשער. במבחנים היו גם עזרא עוזרי, אלי סנדלר ועוד. מאליס ביקש שאביא שתי תמונות ותעודת שליש מבית הספר 'כל ישראל חברים', בו למדתי ביסודי. תמונות לא היו בעיה, אבל התביישתי להביא את התעודה שלי - שהייתה ממש לא טובה. גם הנסיעה בקו 2 למכביה הייתה קשה. ביקשתי מאבא לוותר על מכבי ת"א, והחלטתי לנסות בהפועל תל אביב שהתאמנה אז במגרש בקריית שלום, בעקבות הריסת באסה והקמת בלומפילד. המאמן בנערים היה שמואל קינדל, משחקני שמשון תל אביב, ובין חבריי לקבוצת הנערים והנוער היו רוני קלדרון, דוד קרמו, אבי בנימין, משה היסטרי, בז'רנו ועוד. בהמשך אימן אותי רחביה רוזנבוים".
סיפור על גול מיוחד בנוער?
"שיחקנו בבלומפילד נגד נוער הפועל חולון, עם קהל רב ביציעים. לפני בעיטת הפתיחה ראיתי את שוער חולון עושה פוזות מול האוהדים. ביקשתי מדוד קרמו שייתן לי פס קטן, ובעטתי מ-55 מטרים מתחת למשקוף - גול. גול כזה כבש עד אז רק אנטוניו בונזי מבית"ר ת"א, נגד חודורוב".
הייתה תקרית בבוסטון שגרמה לך לעזוב את הפועל תל אביב.
"קיבלנו נסיעה למשחקי ידידות בארצות הברית. בקבוצה היו שחקנים שלא אהבו את קידום הצעירים, ואני ביניהם. היו מי שחיממו את בורבה בטענה שאני תופס את מקומו בהרכב. באחד האימונים הוא הכניס לי בוקס אדיר ללסת - ושבר אותה. המאמן ריכרד לוי התחיל לבכות. נלקחתי לבית החולים בבוסטון, שם קיבעו לי את שתי הלסתות ועשו לי פלטה. אחרי כמה ימים שוחררתי, עם כאבים וקשיים באכילה ובדיבור".
אתה לא מספר לאבא שלך על הפציעה?
"לא, לא אומר לו כלום. מספר שזו פציעה באימון. אם אבא היה יודע - זה היה נגמר אחרת. הוא לא היה עובר על זה בשקט".
החתונה בפתח ואתה חוזר מוקדם לישראל?
"החתונה הייתה עם חברתי דליה. שחקני הפועל תל אביב נשארו עוד כמה ימים בארה"ב, ולא נכחו בחתונה. האורחים לא הכירו את סיפור הלסת שחוברה עם מלתעות, וכל חיבוק או נשיקה כאבו לי מאוד".
מי מעלה אותך לבוגרים?
"יוסלה מרימוביץ', בגיל 17, נגד הפועל רמת גן. הוא אמר לי שבאימון חמישי אתורגל בהרכב. הייתי המום - אבל האמנתי בעצמי. עשיתי אימון טוב ועד שבת לא הפסקתי לספר לחברה לאבא שלי המאושר".
מה זה "ילד, תרד למטה להתלבש"?
"התאמנתי עם הבוגרים, אבל לחדר ההלבשה בקומה השנייה - בין שערים 7 ל-8 - לא נתנו לי להיכנס. 'תרד למטה, היכן שהנוער מתלבש', הבהירו לי".
ההתנהגות של הוותיקים הייתה מבישה?
"כן. החל מהקפטן בן יהונתן. רובם קראו לי 'ילד', 'פישר', 'בוא הנה' - כאילו לא יודעים את שמי. זה כאב, אבל הבלגתי".
מי הגן עליך?
"חיים נוריאלי הוותיק וקיקו רחמינוביץ' שמרו עליי. שייע פייגנבוים היה אומר בחיוך שאם לא אמסור רק לו - לא אשחק בהרכב. דיברנו על זה לאחרונה וצחקנו. באימונים, שחקנים שסיכנתי בהרכב ניסו לפצוע אותי עם נעלי סטופקס. לפני המשחק נגד הפועל רמת גן קיבלתי ארונית בפינה, נעלי כדורגל ותלבושת חדשה."
ההישג בקאן?
"הייתי בטורניר הנוער ההיסטורי בקאן, הצטיינתי. זכור במיוחד הניצחון 0:1 על נוער רוסיה, עם גול של משה שלומוביץ'".
השירות הצבאי?
"הייתי ספורטאי מצטיין, שירתי גם כנהג. אני זוכר במיוחד את רס"ן אשר וינשטיין - הבאתי לו שני כרטיסים למשחקי הבית בבלומפילד, והוא היה מגיע עם בתו היפהפייה שולה לעודד ביציע הכבוד".
מי היו השחקנים שהערצת בילדותך?
"הראשון - גדעון טיש מהפועל תל אביב, איתו גם שיחקתי באליפות של 1969. אהבתי גם את שייע גלזר. רציתי להיות כמו שניהם".
איך היה השכר בהפועל תל אביב?
"הייתה תקופה בה השכר היה גבוה משל פועל. לפני הצבא שלחו אותי לשיעורי נהיגה וטסט - על חשבון הפועל".
ספר על ההיכרות עם דליה?
"הכרתי אותה במועדון 'אמריקן'. הזמנתי אותה לרקוד - והיא הסכימה. שאלתי אם היא יודעת מי אני - והיא אמרה שלא. זה מצא חן בעיניי. יש לנו שלושה ילדים - שתי בנות ובן: קרן, עדי (נשואה לעיתונאי יניב קובוביץ'), ושלומי - על שם אבא שלי. יש לנו חמישה נכדים, ארבע בנות ובן".
מה אתה זוכר מה-0:5?
"ינואר 1970 - קונצרט הגשם של גיורא שפיגל בבלומפילד. הייתי על הספסל. נגמר 0:5 למכבי תל אביב. מכל תוצאות ה-0:5 של מכבי על הפועל - זה המשחק הזכור ביותר. שישה שבועות אחרי זה הפועל ניצחה 1:2, אבל מכבי לקחה אליפות על הפרש שערים".
בעקבות תקרית האגרוף - אתה עוזב את הפועל?
"בהחלט. קניתי את השחרור בסכום מכובד. התנאי של מרכז הפועל היה שאעבור עד סיום העונה להפועל בת ים - וכך היה".
וגם מכבי יפו פנתה אלייך.
"כן, דרך האיש הקובע - גרציאני. הציעו לי חוזה לשלוש שנים. קיבלו אותי כמו בן בית. המאמן היה חאקו זעפרני הספרדי. שיחקתי עם מיכאלי, ליאון, זילברשטיין, ניניו, קינסטליך, אוננה, בלום, נתן הירש ועוד. היה כיף בכל משחק. עד היום אני חלק ממפגשי עבר של שחקני יפו".
וממכבי יפו למכבי הרצליה?
"עזבתי את יפו כי הגיע מאמן שלא אהבתי, שהיה גם בהפועל תל אביב. בהרצליה שיחקתי שנה וחצי עם ניסים כהן, מאיר טיירי ונינו חדד - היה כיף".
ההמשך?
"עברתי לבית"ר רמלה עם חוזה כספי מצוין. בהמשך, בגיל 33, חזרתי לעוד שנתיים וחצי בהפועל בת ים. בגיל 36 תליתי את הנעליים - פרשתי מכדורגל. הזמן עבר מהר, אבל גם היום אוהדי הכדורגל הוותיקים של הפועל תל אביב, מכבי יפו והפועל בת ים מזהים אותי ומעלים זיכרונות. גם מפגשים שבועיים של פרלמנט שחקני העבר מזכירים לי ימים שהייתי מוכן לחזור אליהם - עם תיקונים קלים".