מיקל ארטטה, מאמן ארסנל, ביקש שלמשחקי קדם העונה יהיו לו את כל השחקנים שהוא מתכנן להעביר איתם את כל העונה. בשיחות עם ההנהלה לפני הקיץ, הבהיר ארטטה שכדי להתחיל את העונה כמו שצריך, הקבוצה צריכה להיות מגובשת ולדעת מה היא עושה כקולקטיב כבר באוגוסט. זה אומר שאת השחקנים החדשים צריך להביא לפני מסע קדם העונה באסיה.
ואכן, ב-19 ביולי ארסנל התעופפה לסינגפור עם שלושה שחקנים חדשים בסגל - מרטין סובימנדי, כריסטיאן נורגור וקפה אריסבלאגה. אליהם הצטרפו באסיה שני שחקנים נוספים, כריסטיאן מוסקרה וגם ויקטור גיוקרש. נוני מדואקה, שלא קיבל חופשה מצ'לסי, מאחר שהייתה במונדיאל המועדונים, הצטרף למשחקי קדם העונה באנגליה.
אמנם ארסנל, ככל הנראה, לא סיימה את עסקיה לקיץ, אבל המועדון לא הגיע ל-31 באוגוסט והוא עדיין מקווה להחתים שחקן קריטי להמשך העונה - וזה כבר חידוש משמעותי ומרענן עבור אוהדי הקבוצה הלונדונית.
מי שאיפשר את הקיץ מאוד פרודוקטיבי הזה - רכישת שחקנים ב-224 מיליון יורו, שניים מהם שחקני הרכב ראשון (גיוקרש וסובימנדי), אחד מהם בלם לעתיד ותעודת ביטוח למקרה שוויליאם סאליבה יעזוב בקרוב (כריסטיאן מוסקרה), אחד מהם יוסיף עומק, ניסיון ומנהיגות הכרחית (נורגור) ואחד מהם שוער מחליף (קפה) - הוא המנהל הספורטיבי החדש שהגיע מאתלטיקו מדריד, אנדראה ברטה.
בזמן שהקבוצה טסה לאסיה, ברטה נשאר לצד סגן הנשיא טים לואיס, עורך דין שמקורב מאוד למשפחת קרונקי, בעלי הקבוצה, והשלים את המשימות והפגישות כדי להשלים את הרכישות שמיקל ארטטה ביקש.
בארסנל, אולי כעקיצה אלגנטית למנהל הספורטיבי הקודם, אדו הברזילאי, שיבחו את העבודה הקשה של ברטה ומקורות במועדון סיפרו לכתבים האמינים ביותר שמסקרים את הקבוצה ש"ארסנל התרשמה מאוד מחריצותו הבלתי מתפשרת". מנהלי ארסנל מסרו גם שהם "מאוד שמחים מהביצוע של תוכניות העברות עד כה - מבחינת תזמון ההגעה של השחקנים וגם מבחינת השחקנים שהגיעו".
ברטה הגיע מאתלטיקו מדריד כמנהל ספורטיבי חרוץ, עם קשרים רבים, שיודע לסגור עסקאות גדולות. בקיץ הראשון שלו בארסנל הראה שהוא יודע את העבודה. בארטה עוד צריך להוכיח את עצמו גם כמוכר מצטיין, כי נראה שארסנל חייבת למכור בשביל להשלים את כל מטרותיה הקיץ ולהביא שחקן כנף שמאל.
אברצ'י אזה מקריסטל פאלאס מועמד (אם כי הוא לקראת חתימה בטוטנהאם) וגם רודריגו מריאל מדריד הוזכר, אבל בשביל שזה יקרה, בארטה יהיה חייב למכור את לאונרדו טרוסאר, ריס נלסון, גבריאל ז'סוס ופאביו ויירה. וארסנל, לאורך השנים, לא כל כך מצטיינת במכירות. לראייה: המכירה הכי גדולה של המועדון הייתה של אלכסנדר אוקסלייד צ'מברליין לליברפול עבור סכום של 38 מיליון יורו בשנת 2017. המכירה השנייה הכי גדולה? ניקולאס אנלקה - עוד במאה ה-20' - לריאל מדריד עבור 35 מיליון יורו. ביחס לצ'לסי, מנצ'סטר סיטי, ליברפול ואפילו טוטנהאם זה פשוט עלוב.
בכל מקרה, כרגע, אוהדי ארסנל יכולים להיות מבסוטים שאת רוב הקניות הם סיימו הרבה לפני ה-1 בספטמבר ושסביר להניח שיהיו להם קצת ריגושים כשהחלון ייסגר. ברטה, אין ספק, הוכיח את עצמו בחלון העברות הזה, שהיה מאוד מאוד שונה מחלון העברות האחרון, החורפי, בו ארסנל הייתה חייבת להביא חלוץ כי אשכרה לא היה לה אחד בריא בסגל, ולא הצליחה להחתים כזה אחד - אפילו לא בהשאלה.
ארטטה גם יכול להיות מבסוט מהסגל שלו. סגל מגובש שהתחזק במקומות שהיה צריך להתחזק בהם ורוב שחקניו נכנסים לשנות השיא שלהם כשחקנים. ואולם, ארטטה גם יהיה העונה המאמן תחת הכי הרבה לחץ להביא תואר. הוא קיבל את כל מה שרצה, יש לו את צוות הבלמים הטוב ביותר בפרמיירליג, יש לו בקישור שלושה קשרים ברמה העולמית, יש לו את אחד מהשחקנים הטובים ביותר בפרמיירליג בצורת בוקאיו סאקה, יש לו צוות חלוצים שנראים כמו סיוט של בלמים ויש לו שלושה שחקני בית צעירים ומבטיחים (אית'ן וואנרי, מיילס לואיס סקלי, מקס דאומן) שמעוררים קנאה בקרב אוהדי הקבוצות האחרות.
ארסנל שלו יכולה לשחק כדורגל לוחץ ויוזם כמו שהוא אוהב. היא יכולה להיות יצירתית והיא חייבת להראות חוסן מנטלי וגופני שלא כל כך הראתה בשלבים הקריטיים של שלוש העונות בהן סיימה במקום השני בליגה. זה עליה. זה על ארטטה.
עונתו השביעית של ארטטה כמאמן ארסנל (רק שני מאמנים בכל אנגליה מאמנים את הקבוצות שלהם יותר זמן ממנו) היא שנת המבחן הגדול שלו. אפילו אם לא יצטרף שחקן כנף שמאל, התנאים להצלחה במבחן הזה כמעט אידיאלים. פתיחת עונה קשה - בששת המשחקים הראשונים יש לארסנל את מנצ'סטר יונייטד בחוץ, ליברפול בחוץ, מנצ'סטר סיטי בבית, ניוקאסל בחוץ - היא לא תירוץ.
ארטטה צריך להביא תואר. ואם לא, אז ברטה יכול להתחיל במשימה למצוא לו את המחליף הכי טוב.