ביום ראשון רבים בישראל שובתים כאות הזדהות עם משפחות החטופים ומתוך מטרה להפעיל לחץ על הממשלה לעשות את מה שרוב העם רוצה - לסיים את המלחמה בעזה, להחזיר את החטופים ולהתחיל לבנות מחדש את המדינה אחרי השנתיים הקשות בהיסטוריה שלה.
ביום ראשון הקרוב יש גם את המשחק הקריטי והדרמטי על מקום חמישי בגביע הטוטו בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים בבלומפילד. עבור אוהדי הפועל ירושלים, קיום המשחק ביום השביתה הזה הוא סיבה טובה מספיק להראות מה חשוב להם באמת.
"למען זכרו של הירש שלנו, יחד עם משפחתו, אנחנו קוראים לקהילת הפועל ירושלים להחרים את המשחק הקרוב ביום ראשון בבלומפילד ולהצטרף אלינו להפגנה למען עסקה כוללת שתסיים את המלחמה ותחזיר אלינו את החטופים", כתבו בעמוד האינסטגרם של 'בריגדה מלחה'. "משפחות החטופים קוראות לכל העם להצטרף לשביתה כללית ולהפגנות ענק, ואנחנו נהיה שם".
ומה עמדת מנהלת הליגות וההתאחדות לכדורגל? שאם כבר אנחנו עוסקים באינסטגרם - אחד משלושת הפוסטים הפותחים של עמוד ההתאחדות הוא דרישה להחזיר את החטופים ("זה לא שלם עד שכולם חוזרים"), שנעשתה ביחד עם המטה להחזרת החטופים והנעדרים.
אז בגופים שמובילים את ענף הכדורגל בישראל, לא מתייחסים כרגע לקריאות לשביתה, ובטח שלא יזיזו את המשחקים מראשון עבור החטופים.
מבחינה ספורטיבית ומסחרית, זה רק הגיוני למה לא מזיזים את המשחק מיום ראשון: יש הסכמי טלוויזיה, יש הסכמים עם הטוטו, יש אילוצי לו"ז (מכבי תל אביב, תכל'ס, לא יכולה לשחק בשום יום אחר מלבד יום ראשון) - כל אלו סיבות מספיק טובות למה אי אפשר להשבית את הכדורגל ליום אחד.
אז למה, בעצם, לא להפוך את המשחק ביום ראשון ליום שבו הכדורגל מביע תמיכה חסרת תקדים בשביתת החטופים? למה לא לנצל את הבמה ואת השידור כדי להפוך את המשחק לקריאה לסיום המלחמה והחזרת השבויים - עם שלטים, עם טקס לפני המשחק, עם הבעת עמדה ברורה כמו אוהדי הפועל ירושלים?
זה שזה אפילו לא מדובר קצת, מלמד על ניתוק של הכדורגל הישראלי ממה שמתרחש בישראל. זה קצת כמו פוסט אינסטגרם שמודה לעומר אדם על הופעה באצטדיון רמת גן, ביום שבו מדברים בפיפ"א על להשעות את הכדורגל הישראלי מהמפעלים האירופיים.
אף אחד - גם לא החטופים שחזרו לישראל והיו אורחים של קבוצות והתאחדות הכדורגל במשחקים - לא אומר שצריך להשעות את הכדורגל עד סיום המלחמה. גם זיו אריה, מאמן הפועל ירושלים, שאומר במפורש שצריך "להפסיק הכול" עד הסכם, לא הפסיק את עבודתו. החיים ממשיכים, והכדורגל הוא החיים.
אנשים צריכים את הכדורגל על מסך הטלוויזיה שלהם הרבה יותר מאשר האח הגדול או איזה ריאליטי במטבח. הכדורגל, בניגוד לריאליטי, הוא חלק חשוב בתרבות הישראלית, שקיים בישראל עוד לפני שישראל קיבלה את עצמאותה. והוא משוחק כאן בזמן מלחמות ומשברים, וישוחק כאן בעתיד במלחמות ובמשברים. ואי אפשר לעצור אותו.
לא צריך להשבית את הכדורגל, בדיוק בגלל שהוא כזה חלק אינטגרלי בחברה הישראלית. אבל ליום אחד, יום שבו משפחות החטופים מובילות לשביתה היסטורית, לא להקדיש את משחק גביע הטוטו כולו לקריאה לסיום המלחמה והחזרת החטופים?
איפה הסולידריות עם האוהדים שנחטפו ונרצחו? איפה הטקסים היפים עם החטופים שחזרו וחוגגים ביחד עם האוהדים של קבוצתם? איפה העמדה המוסרית של הכדורגל הישראלי?
איפה רק ההצהרה שיום ראשון אינו עוד יום ראשון של כדורגל מגביע הטוטו, אלא יום חשוב עבור מיליוני ישראלים?
וגם איפה החשיבה האסטרטגית?
הרי קריאה של הכדורגל הישראלי לסיום המלחמה והחזרת החטופים היא התשובה הטובה ביותר לעוכרי ישראל שרוצים את השעייתנו מאופ"א ופיפ"א. הכותרות הטובות באנגלית שינבעו ממהלך השבתת הכדורגל הישראלי ליום למען סיום המלחמה והחזרת החטופים, ישתלמו לכדורגל הישראלי, כי הן יהיו כלי ההסברה הכי טוב מול הפרופגנדה הקטארית שמממנת את הכדורגל העולמי.
כדורגל הוא החיים עבור רבים בישראל — אבל הוא לא יכול להישאר מנותק כל כך מהחיים עצמם. או כפי שחתמו אוהדי הפועל ירושלים את פוסט האינסטגרם שלהם שקורא להצטרפות הכדורגל לשביתה: "בשביל עצמנו. לזכרו של הירש. כי הפועל ירושלים זה הרבה מעבר לכדורגל".
ואכן, גם הכדורגל הישראלי כולו יכול להיות הרבה מעבר לכדורגל - אם מנהלי הכדורגל הישראלי יבינו זאת.