קיץ אחד, שלוש הבטחות: הרכישות האסטרטגיות של ליברפול

מאז שיש מעקב של אתר Transfermarkt אחר הוצאות והכנסות של קבוצות בשוק העברות השחקנים, רק שלוש פעמים בכמעט 30 שנה, האלופה של הפרמיירליג הייתה גם הקבוצה שהוציאה את הסכום הכי גבוה על רכש בקיץ: צ'לסי עשתה זאת ב-2010 ו-2017 ומנצ'סטר סיטי עשתה זאת ב-2023.

ליברפול, שבמאה ה-21 הפעם היחידה בה היא הייתה הקבוצה האנגלית שמוציאה הכי הרבה הייתה ב-2018, בדרך להיות האלופה הרביעית של הפרמיירליג שמוציאה את הסכום הגבוה ביותר באנגליה בקיץ. ובפער גדול מכל שאר הקבוצות.

זה מפתיע מאחר שליברפול - בניגוד לצ'לסי ומנצ'סטר סיטי - אינה בבעלות נסיך ערבי או אוליגרך רוסי ולא רק זה: מאז 2018 היא הוציאה על רכש פחות מאשר כל הקבוצות האחרות שמתחרות עימה על אליפות וגם פחות מאשר קבוצות כגון ניוקאסל, וולבס, ווסטהאם וברייטון.

ליברפול רכשה הקיץ את ג'רמי פרימפונג, מילוש קרקז, הוגו אקיטיקה ופלוריאן וירץ עבור סכום של כ-250 מיליון ליש"ט - וככל הנראה תוציא כ-40 מיליון ליש"ט על בלם קריסטל פאלאס מארק גהי, וסכום שיגיע לכ-120 מיליון ליש"ט על חלוץ ניוקאסל אלכסנדר איסק.

הקבוצה אמנם הצליחה להחזיר לקופתה בסביבות 170 מיליון ליש"ט ממכירת לואיס דיאס, דרווין נונייס, טרנט אלכסנדר ארנולד ואחרים וסביר מאוד להניח שתצליח למכור גם את הארווי אליוט ופדריקו קייזה ב-50 מיליון ליש"ט ומעלה. ועדיין, ההשקעה של ליברפול בסגל שלה היא חריגה עבור אלופה בכלל ועבור ליברפול בפרט.

אפשר לומר שההשקעה הזו, בתזמון הזה, היא ככל הנראה ההשקעה הכי חכמה שהקבוצה הייתה יכולה לעשות. מדובר על בניית הקבוצה לעשור הקרוב, סביב השחקנים האיכותיים שהובאו הקיץ והבאתם בתזמון הזה, אחרי אליפות, היא מלאכת מחשבת של הארגון.

מה הנהלת ליברפול מבטיחה לעצמה עם השקעה של, כנראה, כמעט חצי מיליארד ליש"ט בקיץ אחד?

ליברפול הייתה הקבוצה הכי יציבה בעונה שעברה אבל הכדורגל ששיחקה היה, לפי ארנה סלוט המאמן בעצמו, טיפה עקר. "בשנה שעברה הייתה לנו הרבה החזקה בכדור אבל לא תמיד הגענו למצבי הבקעה מבטיחים", אמר סלוט אחרי ההפסד במגן הקהילה לקריסטל פאלאס. "עם השחקנים החדשים אנחנו מייצרים מצבים טובים יותר, בעיני ההתקפה שלנו תייצר יותר מאשר בשנה שעברה". ובהחלט אפשר היה לראות את זה במשחקי קדם העונה.

ההתקפה אכן נראית טוב יותר ומבטיחה יותר, הרבה בזכות האיכויות הטכניות של השחקנים שהובאו, אבל כפי שניתן היה לראות במשחקי קדם העונה וגם במגן הקהילה, ההגנה איבדה קצת מהאיזון שלה. קרקז ופרימפונג הם מגנים מאוד התקפיים שסביר מאוד להניח שהם יותירו הרבה שטחים מאחוריהם. ארבעת השחקנים שיהיו אחראים לסגירת השטחים הללו (הבלמים וירג'יל ואן דייק ואיברהימה קונטה והקשרים בדאבל פיבוט, אלכסיס מקאליסטר, דומיניק סובוסלאי, קרטיס ג'ונס, ו-ווטארו אנדו) יתקשו לעשות זאת - בטח כשאין את הגיבוש וההבנה אחד של השני כמו שהיו עם טרנט אלכסנדר ארנולד ואנדרו רוברטסון.

כלומר, ליברפול עדיין פייבוריטית ברורה לזכייה באליפות שנייה ברציפות אבל ייתכנו כאבי גיבוש לא קלים. לפי הרכש - הכמות והאיכות שלו - נראה שבהנהלה של המועדון מבינים זאת היטב. לכן הם הביאו את כל הרכש הנוצץ הזה לעונה שאמורה להיות נטולת לחץ מצד הקהל, שיהיה הרבה יותר סובלני לטעויות ונפילת מתח כללית אחרי אליפות ומסע רכש מפואר.

כאמור, גם סגנון הכדורגל ההתקפי ירכך כל מירמור שנובע מהפסדים או חוסר יציבות.

דבר נוסף שישפיע על ליברפול השנה הוא האובדן הטראגי של דיוגו ז'וטה, שלא רק היה חבר אהוב לקבוצה אלא גם שחקן שמשנה משחקים עבור ליברפול מהספסל. ואן דייק דיבר על כך שהוא והסגל מעוניינים "לכבד את הזיכרון של ז'וטה כל יום ויום ולהמשיך את המורשת שלו", וסביר להניח שלאורך העונה, בין הקבוצה תתעלה או תאכזב, הזיכרון של ז'וטה החבר שנכנס למשחק מהספסל ומשנה אותו, יהווה נרטיב חשוב לקבוצה העונה - עבור השחקנים והאוהדים.