אלה שמונה הדמויות שייעדרו העונה מליגת העל בכדורגל - יוריס ואן אובריים, גבי קניקובסקי, ערן זהבי, ליאור רפאלוב, דיא סבע, דין דוד, רוני לוי וברק בכר. אחד מהם, רפאלוב, יישאר בליגה אבל רק בתפקיד ארגוני.
בכדורגל קיימת תזוזה בלתי פוסקת הכוללת מעבר שחקנים ומאמנים מקבוצה לקבוצה, זהו חלק מהחיים, המוכר לנו לא מאתמול ולא משלשום. ובכל זאת כל השמונה שהזכרתי היו דמויות מרכזיות בליגה בעונה שעברה, שהסתיימה זה לא מכבר. אומרים ובצדק שלכל אחד יש מחליף, אולם לא תמיד לאותם מחליפים ישנה היכולת לשמר את איכותה של הקבוצה ופה גם קבור הכלב. מפני שחיפה נהנתה בעונה האחרונה מכושר ההבקעה של דין דוד ודיא סבע, בדיוק כפי שערן זהבי עשה זאת במכבי תל אביב בשלב הפלייאוף העליון, לכן חסרונם כנראה יורגש. איני משוכנע שמחליפיהם יספקו את אותם מספרים. מצד שני ראוי להדגיש שהן הצהובים והן הירוקים דאגו לתגבר את כוחם בשחקני התקפה שכבר הוכיחו כאן בעבר את יכולתם כמבקיעי שערים - יון ניקולאסקו וג'ורג'ה יובאנוביץ'.
סיפורם של שני המאמנים ברק בכר ורוני לוי כבר שונה לחלוטין. הם לא פרשו או עברו לחו"ל, אבל נותרו ללא קבוצה. כל אחד מהם רוצה לאמן את מי שעמה ניתן יהיה להיאבק על תארים, אלא שהעמדות האלה משוריינות על ידי מאמנים אחרים. ספק גדול אם ברק או רוני יסכימו לאמן בהמשך הדרך את מי שתיקלע לצרות בתחתית הטבלה. למעשה אני כמעט בטוח בכך שלא יסכימו. העובדה שהשניים חסרי קבוצה, לפחות בשעה זו, רק מלמדת על כך שמאמנים טובים עלולים להישאר כנראה זמנית ללא עבודה. ישנם מאמנים שהזמן גרם להיעלמותם הטבעית מהשטח דוגמת ניר קלינגר ואלישע לוי. ברק בכר ורוני לוי אינם באותה קטגוריה, הם רק ממתינים להזדמנות שתגיע וכבר למדנו שבכדורגל הכול אפשרי.