"כבר הייתי שחקן קבוע בהרכב נתניה, הלך לי טוב, שיחקתי בביטחון. היה שחקן שרצה שכל הכדורים יעברו דרכו. במחצית אחד המשחקים הוא התחיל לקלל אותי. לא עניתי לו, רק שאלתי למה הוא מקלל. השחקן התעצבן ואמר לי, 'מי אתה צוציק?' שתיתי תה, וכמחאה שפכתי את התה על הרצפה. הוא פלט לעבר המאמן שאם אני משחק בקבוצה, הוא לא משחק בה. המאמנים הורידו את דקות המשחק שלי ולא נתנו לי גיבוי כפי שהיה צריך".
הוא החליט להיכנס להסגר. "ביקשתי לעזוב. כשלא נתנו לי, הכנסתי טופס הסגר. מנהלי הכח רמת גן שמעו על הסיפור, פנו למכבי נתניה, שילמו עבורי, ועברתי להכח רמת גן. אגב, השכר שלי במכבי נתניה, כשהייתי חייל, היה 78 לירות".
אגב, מה הסיפור של האח שלך בני בנתניה?
"כשהכנסתי טופס הסגר בנתניה, בני הכישרוני עלה לבוגרים בנתניה. יום אחד, כשהוא נכנס לתוך שיחה במועדון לטובתי, לא נתנו לו לשחק, והוא עבר למכבי חדרה והפועל נתניה".
יעקב רובינשטיין, יאנק, הגיע ארצה מפולין לאחר מלחמת העולם השנייה. "ההורים מרדכי ואיטה, אנחנו שבעה ילדים (אמא נישאה פעמיים). נולדתי בתאריך 6.2.1950 בוורוצלאב. עלינו לישראל בשנת 1957, ואני מפטפט מעט פולנית. עלינו תחילה לאבן יהודה, התגוררנו בצריף, ואחרי שלוש שנים עברנו לשיכון בשכונת גן ברכה בנתניה. למדתי ביסודי בבית הספר בארי, ובתיכון באורט ליבוביץ' עם בגרות שעשיתי".
האהבה לכדורגל החלה שם. "אבא מרדכי היה כדורגלן בקבוצה יהודית בוורוצלאב. הוא עזר לי ולאחי בני לאהוב כדורגל. אבא היה משחק איתי, מרים לי באומנות כדורים ומשפר לי את בעיטת הוולה מהאוויר".
הכדורגל בשכונה?
"היה בשכונה מגרש כדורגל עם חולות. למדתי לשחק על החול יחף, בלי נעליים. זה שיפר מאוד את השליטה בכדור. בימי שישי שיחקו הנערים הגדולים, והיו בוחרים אותי לשחק איתם. היו במקביל משחקים בין השכונות, שהיו לפעמים משחקים מוקדמים למשחק הבית של מכבי נתניה הבוגרת. מי שצפה בהם התלהב ממני. ישראל פליישר הזמין אותי להגיע למשחק ידידות של קבוצת הנערים מכבי נתניה".
ממגרש חול למגרש כורכר?
"התביישתי להגיע למשחק שנערך על מגרש כורכר גרוע. המאמן ביקש להכניס אותי במחצית כפי שסוכם, אבל לא הבאתי נעלי כדורגל. הנעליים סופקו לי במהירות, נתתי משחק מצוין, ובמחלקת הנוער התחילו לדבר על כישרון גדול בשם יאנק. בהמשך כולם קראו לי רק יאנק, כך זיהו אותי. רובינשטיין כאילו לא אמר לרבים דבר".
נחזור לתחילת הדרך במכבי נתניה. "שיחקתי בקבוצת הנוער תחת המאמן שמואל פרלמן. היה לנוער משחק נגד הפועל רעננה. פרלמן ביקש מהמאמן מונדק שפר להגיע לראות אותי במיוחד, ובסיום ביקש לשלוח אותי למשחק הבוגרים ידידותי נגד הכח רמת גן. שפיגלר בישל לי שני שערים בתיקו 3:3 מהנה. הפכתי לחלק מקבוצה בה היו שפיגלר, סרוסי, ליזר שלומוביץ', זוהר ואמציה סולומון, שרגא בר, עמירה, אלברט גזל ונוספים".
ההישג הגדול בטורניר קאן היוקרתי?
"נבחרת הנוער תחת המאמן פרלמן והמנהל המקצועי שפר שיחקה תחילה נגד הנוער של צ'לסי. כבשתי את שער הניצחון 0:1, הגול היפה ביותר שלי. כדררתי מחצי מגרש כמו בילדים ובנוער, ועם רגל הפוכה נכנסתי לאמצע ומ־20 מטר בעטתי לחיבורים. עשינו ניצחון היסטורי על נבחרת רוסיה, במהלך בו מסרתי ליאשה גל שהעביר לשלומוביץ' שכבש שער ניצחון 0:1. בהמשך עשינו תיקו 0:0 גדול נגד נבחרת צרפת, אבל לא עלינו להמשך בשל יחס קרנות פחות טוב מהצרפתים. אכזבה, אבל הישג ענק".
גמר גביע המדינה, נתניה נגד מכבי תל אביב בבלומפילד?
"הגמר הגדול נערך באוקטובר 1970 בבלומפילד המלא. בחצי הגמר הדחנו את בית"ר ירושלים לאחר 0:0 ופנדלים. שפיגלר כבש ראשון בבעיטה מהקרן לרשת של מיכאלי, אבל עוזרי ומשה עסיס עשו מהפך במחצית השנייה. הפסד מרגיז, היינו קרובים להניף גביע".
השירות הצבאי שלו היה מאתגר. "בסדיר הייתי ג'ובניק בקריה בתל אביב. במילואים הציבו אותי בשריון, עשיתי המון מילואים במלחמת לבנון הראשונה".
פרק חדש נפתח ברמת גן, בהכח. "הגעתי אל מאמן ענק ובן אדם גדול, לייזר שפיגל. קיבלתי מענק כספי, פלוס נסיעה לחו"ל עם הקבוצה. הגעתי עם הכח רמת גן לגמר גביע המדינה כשבחצי הגמר הדחנו את מכבי תל אביב בפנדלים אחרי 3:3 דרמטי. פגשנו את מכבי חיפה שגם היא עלתה לגמר לאחר תיקו 3:3 ופנדלים נגד בית"ר ירושלים. בלומפילד היה מלא, תחת השיפוט של שמואל הנדוורג הססגוני. יחיאל כבש ראשון, גרשגורן השווה, יהודה שהרבני כבש לנו את הניצחון בבעיטה ליד הרגליים של השוער גרשוני. באלוף האלופים הפסדנו למכבי נתניה 2:4 מצמד של ויקטור סרוסי בהארכה. דני הפטל ואני כבשנו את שערי הכבוד".
מיקו בלו וגיורא שפיגל מדליית זהב?
"במכבייה השמינית ייצגה את ישראל נבחרת הנוער, כשמיקי בלו וגיורא שפיגל חיזקו אותנו. זכינו במדליית זהב לאחר ניצחון 0:1 על ארגנטינה. שפיגל היה זה שבישל בשלבים המוקדמים גולים מהסרטים. היה תענוג והערצה לשחק לצידו, כמו מול מיקו בלו".
המעבר להפועל פתח תקווה?
"את הפועל פתח תקווה אימן רחביה רוזנבוים. פנה אלי מזכיר הקבוצה אורי קרני, וללא סוכן חתמתי על החוזה, בו קיבלתי מענק חתימה מכובד ושכר של 400 לירות לחודש. מגרש האורווה אז של הפועל פתח תקווה היה עם מרחבים לרוץ ופחות להיפצע".
התחלה טובה?
"בעונה הראשונה הייתי מלך שערי הקבוצה עם שמונה כיבושים, גולים של ניצחונות או תיקו. כבשתי בהפועל פתח תקווה גם שער ניצחון יוקרתי על מכבי פתח תקווה 0:1. בגביע המדינה נגד לזרוס חולון ניצחנו 1:15, משחק בו כבשתי שישה שערים".
קראו לך בוגד, מנעת אליפות ממכבי נתניה?
"בעונת 1974/75 מכבי נתניה נאבקה על תואר האליפות, הפועל פתח תקווה הייתה בחלק התחתון. יצאנו למשחק נגד נתניה, שם דיברו שנקבל חמישייה. הייתי פצוע, אבל המאמן בועז קופמן ביקש שאתלבש ואשחק כמחליף. אני חשוב לו על הדשא. בחימום על הקווים, חלק מאוהדי נתניה קראו לי בוגד. התעלמתי ונכנסתי 30 דקות לסיום. בשער נתניה ניצב שיינפלד, אצלנו ויסוקר. לקראת הסיום, מוישיק שוויצר הרים כדור לדוביק רמלר, שנתן רוחב, ואני הקדמתי את שיינפלד וכבשתי גול ניצחון 0:1. בדרך לאוטובוס, אוהדי מכבי נתניה הרימו אותי על הידיים, לחצו לי ידיים וזכרו חסד נעורים. באליפות זכתה הפועל באר שבע, שהקדימה את נתניה והפועל חיפה בשלוש נקודות. בעיתונים הייתה הכותרת 'יאנק בגד בנתניה'".
עוד גמר גביע שלך?
"גמר גביע שלישי שלי בשלוש קבוצות. עלינו לגמר אחרי שבחצי הגמר עברנו את בית"ר ירושלים, וזכור לכול המשחק המפוצץ בפתח תקווה, בו פרצו אוהדי ירושלים למגרש והיכו חלק משחקני פתח תקווה ואת השופט. נאלצנו לברוח לפרדסים, והמשטרה הייתה חסרת יכולת בתחילה לבלום את הפריצה, כולל חיילים למגרש. שחקני ירושלים עשו הכול לעזור לנו. ניצחנו טכנית ועלינו לגמר הגביע".
הפסד מאכזב בגמר?
"באותה עונה היינו בצמרת. בגמר בבלומפילד, פגשנו את הפועל חיפה של גרונדמן. הפסדנו בהארכה בדקה ה־117 מגול של יוסי ליפשיץ".
פרישה מוקדמת?
"סדרת פציעות מנעה ממני להמשיך בקצב המקצועני. עוד קודם עברתי קורס הנהלת חשבון, עבדתי בחברת טמפו ובבנק ישראל שהפך לבנק הבינלאומי. עברתי קורס מאמנים עם תעודה טובה, תחת שמעון שנהר וזאביק זלצר. אימנתי עשר שנים במחלקות הנוער של מכבי נתניה וטוברוק של אריק איזיקוביץ'".
גאווה במשפחה והנכדים?
"יש לי שבעה נכדים. שניים מהם, אלמוג ואור, משחקים בכפר יונה. אלמוג קשר בילדים ג', אור בלם בילדים א', ואני מאמין בשניהם שיהיו בהמשך ממשיכי דרכו של סבא יאנק. יש לי בת בשם אידית, בן בשם אבירם ששיחק בנוער של נתניה, ובן רועי. אני מתגורר בנתניה".
רן קוז'וך ורביד גזל?
"רן קוז'וך היה אצלי הקפטן ותמיד היה מצטיין. אני בטוח שהוא למד ממני המון, והוא יהיה בצמרת המאמנים שנים רבות. גם רביד גזל היה שחקן מצטיין שכיף היה לאמן ולקדם אותו".